❤

is there anyplace any of this info is in English? published or spoken? I am fascinated by these Hemilepistus reaumuri but nobody seems to know much except it looks like a lot of info in this video- id like to learn more- What time of year do they breed? Do they use tree/plant roots to follow to dig burrows? what do they do if it rains and it goes in burrow? does moisture come from below up into to burrow to hold tunnel structure do they interbreed with siblings or with others from other family/burrow/territory? one question I have is; is the frass left in burrow for humidity and then removed after its dried? have you succeeded in keeping alive multiple generation in lab setting ? if yes -how? if no why do you think it failed?

כן אני גם לא מצאתי

FF vvjgjgjgjgkfkkgkfkfkgk

משה פייגלין צריך להיות ראש הממשלה

סדרה נהדרת, תודה רבה! כל הכבוד על היוזמה והביצוע של המשימה החשובה להנהיר לציבור את הקשר בין סביבה לבריאות!

אני גם מפחיתנית!

מעולה❤

פרק מעולה ומחדש ידיעה❤

❤

❤

❤

❤

❤

אני בעד הסיינטולוגיה

אני בעד תחרות במשק

ביבי נתניהו צריך להיות ראש הממשלה

משה פייגלין צריך להיות ראש הממשלה

אפשר לצרף קישור למצגת של פרופ‘ נגה קרונפלד-שור? הרצאה מאוד מעניימת

amazing, very inspiring

הרצאה מעולה וכל כך חשובה!!!!

תודה רבה.

מהמם

להוציא מהחוק ודיי! עשינו טעות ענקית.

מגניב ממש, כל הכבוד ובהצלחה

אני אדם דו ערכי רוצה גם לשנות את המצב לאחרים אבל גם לעצמי. אני גלמוד בשכירות. יש לי רעיון בעצם סדרה של רעיונות. שיכולים לשנות את התמונה-אם מרכיבים אותם ביחד. אבל כל פעם ששיתפתי מישהו ברעיון. רציתי גם קצת לעצמי. אבל בד"כ אנשים לוקחים רעיון ואתה נשאר מאחור...הרבה אנשים בנו את עצמם מרעיונות שלי. לדוג'. הייתי בעבר ישן ברחוב בי-ם. באחד הימים באתי לכמה חנויות עם רעיון עיצוב מסוים. כמובן ש...הביטו...ואף אחד לא מפרגן...עד שאני נכנס לחנות ורואה את הרעיון שלי על המדפים...ואז בדקתי וגיליתי שהיצרן הוא אחד אותם אנשים שנכנסתי אליהם...הגעתי אליו...הוא "לא הכיר אותי" ויש לי דוגמאות רבות כאלו. לא להגזים לא רבות מאוד אבל כמה....ועצוב לי לכן אם יש לי רעיון. אני מהסס מאד אם לצאת עם זה. ואת מה שאתם מדווחים פה ניתן לשנות.

תודה

אמן

מרגש!

מעוררת השראה!

מושה מזרחי...עלק מוסי רז

Thanks for all your dedication, Sir Yoram

חייבים ליישם את המייכלים שאנשים שמים בהם את הבקבוקים גם במכולות וחנויות משניות שנמצאות ברחביי הערים. וגם בסופרים נוספים (גם קטנים).

צריך לעשות הפגנות כדי לשמור על חיות הבר בכל העולם

צריך לעשות הפגנות כדי לשמור על יערות הגשם

צריך לעשות הפגנות ושביתות כדי לשמור על חיות הבר בכל העולם

האם המגפה הפסיכולוגית שאנחנו עוברים לאחרונה היא חיובית? יותר משנה וחצי שאנחנו מתנועעים בין גלי הקורונה, מותר ואסור, נפתח ונסגר, אם בתוך כל הכאוס הזה נעשה זום-אין על האדם, מה השינוי הפסיכולוגי שעברנו במגפת הקורונה? מה מתחולל בנו מבחינה נפשית? במהלך השנה וחצי האחרונות, שאנחנו יושבים תחת כיפת הקורונה, תחת הגבלות וסגרים, אנחנו נעשים רגישים, מחושבים ומבוררים יותר. מופעל עלינו לחץ בלתי פוסק שכבר מחייב אותנו לקחת אותו בחשבון בכל הפעולות שלנו. אם קודם חיינו בלי לדפוק חשבון, רצים אחרי כל רצון שקופץ בנו, מתרוצצים בעולם מפינה לפינה, מייצרים, קונים וזורקים מבלי להתחשב בכלום, כמו בריונים שבאים ולוקחים מהעולם כל העולה על רוחם, כעת נעשינו בעל כורחנו עדינים יותר. אלה למעשה תרגילים טובים במיוחד לנו הישראלים. הם מארגנים אותנו מחדש, פתאום יש חוק לפנינו ואנחנו לא יכולים לעשות מה שבראש שלנו. האדם חייב להתאים את עצמו להגבלות שלא הכיר, פתאום יתכן שלא יאפשרו לו לעלות למטוס, פתאום עלול להיעלם מוצר כזה או אחר ממדפי הסופר, פתאום ילדיו עלולים להישאר מחוץ למקומות בילוי או אפילו מחוץ לכיתה בבית הספר. הוא לא יכול להיכנס לשום מרחב ללא מסכה, עליו להציג תו ירוק, אסורה עליו התקהלות רבת משתתפים. האם תיפתח שנת הלימודים בספטמבר? האם החיסון יעיל? כמה וריאנטים עוד בדרך לכאן? העולם כביכול כמנהגו נוהג, אבל תחת צמצום והגבלות. הווירוס מנהל אותנו, חיינו נעשו תלויים בו ממש, בכל יום נופלים עלינו חוקים ממשלתיים חדשים. עד מתי? זהו מצב ביניים, אנחנו סובלים מתחילתו של ייאוש, נעשים רגישים לעובדה שכולנו קשורים למערכת אחת עם האנושות כולה, ולפתע היא זו שמכתיבה את חיינו. כדור הארץ מגלה שהוא לא בבעלותנו כפי שרצינו להאמין, אנחנו כבר לא האדונים, ואנחנו לא אלה שמחליטים אם לטוס, אם לטייל, אם לנוח. יותר מזה, בהתאם לשינויים שמתחוללים באדם, מתחוללת מהפכה שקטה גם בכל כדור הארץ, בכל הדרגות התחתונות מדרגת האדם, באוויר, ביבשה ובאוקינוסים מתרחשים שינויים קיצוניים, אפילו טבען של חיות הים השתנה. המדע עוד לא מזהה אותם, כי הוא טרוד יותר בבעיות קרובות לגוף, אבל כדור הארץ עצמו עובר מעין טראומה שתניב תופעות טבע מפתיעות, התפרצויות הרי געש, צונאמי, גלי קור וחום קיצוניים, שטפונות, שריפות ורעידות אדמה. גם מהפשרת השלגים ישתחררו לאוויר אינספור חיידקים חדשים שהאדם לא מוכן להתמודד עמם. נשמע שהטבע רוצה לגרום לאדם להצטער שהוא נולד, אבל זו רק התגובה הראשונית שלנו, כמו ילדים קטנים שרוצים לסגור עיניים ולהגיד "אני לא פה", "לא רוצה לראות", "זה לא קיים", אבל לצד ההרגשה הזו עלינו לפתח הבנה שהטבע זה הבורא שמדבר עימנו ורוצה לקרב אותנו אליו. האדם לא מצליח בכוחות עצמו לתכנן את המחר. כדי להצליח לשרוד עליו להתעדכן בשינויים התכופים, ולהבין ברמה הרוחנית לְמה המשבר הזה נועד ולאן הוא מוביל אותנו. למעשה אנחנו נמצאים בהתפתחות פנימית שמתרחשת בדומה לאופן שבו התרחשה ההתפתחות הטכנולוגית, צעד אחר צעד, האדם ביקש להשיג יותר שליטה על חייו, להפיק יותר תועלת או הנאה, וכך החברה פיתחה חוקים ופעולות שישמשו לנוחיותו. כך גם בתהליך שאליו נכנסו כעת. צרות ובעיות רבות ינחתו עלינו ויאלצו אותנו לחפש אמצעים להסתדר בתנאים החדשים. רק שהפעם לא מכונות חדשניות אנחנו צריכים, אלא שכלול ברמה הפנימית, ברמת הרגש והמחשבה, טכנולוגיה חדשה של יחסים בינינו. רק על יד שיפור היחסים בינינו, אם נתקרב פנימית זה לזה פנימית, נצליח לסדר ולהמתיק את כל שלבי ההתפתחות שלנו. ולאט לאט נתחיל לגלות את החוקים הפנימיים שבטבע. כך נתקן את המכות שממתינות לרדת על האנושות. בתחילה זה נראה כהמתקה, כזריקה או תרופה. אבל בסופו של דבר נראה שזה הרבה יותר מזה, זו ממש שיטת תיקון העולם.

האם המגפה הפסיכולוגית שאנחנו עוברים לאחרונה היא חיובית? יותר משנה וחצי שאנחנו מתנועעים בין גלי הקורונה, מותר ואסור, נפתח ונסגר, אם בתוך כל הכאוס הזה נעשה זום-אין על האדם, מה השינוי הפסיכולוגי שעברנו במגפת הקורונה? מה מתחולל בנו מבחינה נפשית? במהלך השנה וחצי האחרונות, שאנחנו יושבים תחת כיפת הקורונה, תחת הגבלות וסגרים, אנחנו נעשים רגישים, מחושבים ומבוררים יותר. מופעל עלינו לחץ בלתי פוסק שכבר מחייב אותנו לקחת אותו בחשבון בכל הפעולות שלנו. אם קודם חיינו בלי לדפוק חשבון, רצים אחרי כל רצון שקופץ בנו, מתרוצצים בעולם מפינה לפינה, מייצרים, קונים וזורקים מבלי להתחשב בכלום, כמו בריונים שבאים ולוקחים מהעולם כל העולה על רוחם, כעת נעשינו בעל כורחנו עדינים יותר. אלה למעשה תרגילים טובים במיוחד לנו הישראלים. הם מארגנים אותנו מחדש, פתאום יש חוק לפנינו ואנחנו לא יכולים לעשות מה שבראש שלנו. האדם חייב להתאים את עצמו להגבלות שלא הכיר, פתאום יתכן שלא יאפשרו לו לעלות למטוס, פתאום עלול להיעלם מוצר כזה או אחר ממדפי הסופר, פתאום ילדיו עלולים להישאר מחוץ למקומות בילוי או אפילו מחוץ לכיתה בבית הספר. הוא לא יכול להיכנס לשום מרחב ללא מסכה, עליו להציג תו ירוק, אסורה עליו התקהלות רבת משתתפים. האם תיפתח שנת הלימודים בספטמבר? האם החיסון יעיל? כמה וריאנטים עוד בדרך לכאן? העולם כביכול כמנהגו נוהג, אבל תחת צמצום והגבלות. הווירוס מנהל אותנו, חיינו נעשו תלויים בו ממש, בכל יום נופלים עלינו חוקים ממשלתיים חדשים. עד מתי? זהו מצב ביניים, אנחנו סובלים מתחילתו של ייאוש, נעשים רגישים לעובדה שכולנו קשורים למערכת אחת עם האנושות כולה, ולפתע היא זו שמכתיבה את חיינו. כדור הארץ מגלה שהוא לא בבעלותנו כפי שרצינו להאמין, אנחנו כבר לא האדונים, ואנחנו לא אלה שמחליטים אם לטוס, אם לטייל, אם לנוח. יותר מזה, בהתאם לשינויים שמתחוללים באדם, מתחוללת מהפכה שקטה גם בכל כדור הארץ, בכל הדרגות התחתונות מדרגת האדם, באוויר, ביבשה ובאוקינוסים מתרחשים שינויים קיצוניים, אפילו טבען של חיות הים השתנה. המדע עוד לא מזהה אותם, כי הוא טרוד יותר בבעיות קרובות לגוף, אבל כדור הארץ עצמו עובר מעין טראומה שתניב תופעות טבע מפתיעות, התפרצויות הרי געש, צונאמי, גלי קור וחום קיצוניים, שטפונות, שריפות ורעידות אדמה. גם מהפשרת השלגים ישתחררו לאוויר אינספור חיידקים חדשים שהאדם לא מוכן להתמודד עמם. נשמע שהטבע רוצה לגרום לאדם להצטער שהוא נולד, אבל זו רק התגובה הראשונית שלנו, כמו ילדים קטנים שרוצים לסגור עיניים ולהגיד "אני לא פה", "לא רוצה לראות", "זה לא קיים", אבל לצד ההרגשה הזו עלינו לפתח הבנה שהטבע זה הבורא שמדבר עימנו ורוצה לקרב אותנו אליו. האדם לא מצליח בכוחות עצמו לתכנן את המחר. כדי להצליח לשרוד עליו להתעדכן בשינויים התכופים, ולהבין ברמה הרוחנית לְמה המשבר הזה נועד ולאן הוא מוביל אותנו. למעשה אנחנו נמצאים בהתפתחות פנימית שמתרחשת בדומה לאופן שבו התרחשה ההתפתחות הטכנולוגית, צעד אחר צעד, האדם ביקש להשיג יותר שליטה על חייו, להפיק יותר תועלת או הנאה, וכך החברה פיתחה חוקים ופעולות שישמשו לנוחיותו. כך גם בתהליך שאליו נכנסו כעת. צרות ובעיות רבות ינחתו עלינו ויאלצו אותנו לחפש אמצעים להסתדר בתנאים החדשים. רק שהפעם לא מכונות חדשניות אנחנו צריכים, אלא שכלול ברמה הפנימית, ברמת הרגש והמחשבה, טכנולוגיה חדשה של יחסים בינינו. רק על יד שיפור היחסים בינינו, אם נתקרב פנימית זה לזה פנימית, נצליח לסדר ולהמתיק את כל שלבי ההתפתחות שלנו. ולאט לאט נתחיל לגלות את החוקים הפנימיים שבטבע. כך נתקן את המכות שממתינות לרדת על האנושות. בתחילה זה נראה כהמתקה, כזריקה או תרופה. אבל בסופו של דבר נראה שזה הרבה יותר מזה, זו ממש שיטת תיקון העולם.

האם המגפה הפסיכולוגית שאנחנו עוברים לאחרונה היא חיובית? יותר משנה וחצי שאנחנו מתנועעים בין גלי הקורונה, מותר ואסור, נפתח ונסגר, אם בתוך כל הכאוס הזה נעשה זום-אין על האדם, מה השינוי הפסיכולוגי שעברנו במגפת הקורונה? מה מתחולל בנו מבחינה נפשית? במהלך השנה וחצי האחרונות, שאנחנו יושבים תחת כיפת הקורונה, תחת הגבלות וסגרים, אנחנו נעשים רגישים, מחושבים ומבוררים יותר. מופעל עלינו לחץ בלתי פוסק שכבר מחייב אותנו לקחת אותו בחשבון בכל הפעולות שלנו. אם קודם חיינו בלי לדפוק חשבון, רצים אחרי כל רצון שקופץ בנו, מתרוצצים בעולם מפינה לפינה, מייצרים, קונים וזורקים מבלי להתחשב בכלום, כמו בריונים שבאים ולוקחים מהעולם כל העולה על רוחם, כעת נעשינו בעל כורחנו עדינים יותר. אלה למעשה תרגילים טובים במיוחד לנו הישראלים. הם מארגנים אותנו מחדש, פתאום יש חוק לפנינו ואנחנו לא יכולים לעשות מה שבראש שלנו. האדם חייב להתאים את עצמו להגבלות שלא הכיר, פתאום יתכן שלא יאפשרו לו לעלות למטוס, פתאום עלול להיעלם מוצר כזה או אחר ממדפי הסופר, פתאום ילדיו עלולים להישאר מחוץ למקומות בילוי או אפילו מחוץ לכיתה בבית הספר. הוא לא יכול להיכנס לשום מרחב ללא מסכה, עליו להציג תו ירוק, אסורה עליו התקהלות רבת משתתפים. האם תיפתח שנת הלימודים בספטמבר? האם החיסון יעיל? כמה וריאנטים עוד בדרך לכאן? העולם כביכול כמנהגו נוהג, אבל תחת צמצום והגבלות. הווירוס מנהל אותנו, חיינו נעשו תלויים בו ממש, בכל יום נופלים עלינו חוקים ממשלתיים חדשים. עד מתי? זהו מצב ביניים, אנחנו סובלים מתחילתו של ייאוש, נעשים רגישים לעובדה שכולנו קשורים למערכת אחת עם האנושות כולה, ולפתע היא זו שמכתיבה את חיינו. כדור הארץ מגלה שהוא לא בבעלותנו כפי שרצינו להאמין, אנחנו כבר לא האדונים, ואנחנו לא אלה שמחליטים אם לטוס, אם לטייל, אם לנוח. יותר מזה, בהתאם לשינויים שמתחוללים באדם, מתחוללת מהפכה שקטה גם בכל כדור הארץ, בכל הדרגות התחתונות מדרגת האדם, באוויר, ביבשה ובאוקינוסים מתרחשים שינויים קיצוניים, אפילו טבען של חיות הים השתנה. המדע עוד לא מזהה אותם, כי הוא טרוד יותר בבעיות קרובות לגוף, אבל כדור הארץ עצמו עובר מעין טראומה שתניב תופעות טבע מפתיעות, התפרצויות הרי געש, צונאמי, גלי קור וחום קיצוניים, שטפונות, שריפות ורעידות אדמה. גם מהפשרת השלגים ישתחררו לאוויר אינספור חיידקים חדשים שהאדם לא מוכן להתמודד עמם. נשמע שהטבע רוצה לגרום לאדם להצטער שהוא נולד, אבל זו רק התגובה הראשונית שלנו, כמו ילדים קטנים שרוצים לסגור עיניים ולהגיד "אני לא פה", "לא רוצה לראות", "זה לא קיים", אבל לצד ההרגשה הזו עלינו לפתח הבנה שהטבע זה הבורא שמדבר עימנו ורוצה לקרב אותנו אליו. האדם לא מצליח בכוחות עצמו לתכנן את המחר. כדי להצליח לשרוד עליו להתעדכן בשינויים התכופים, ולהבין ברמה הרוחנית לְמה המשבר הזה נועד ולאן הוא מוביל אותנו. למעשה אנחנו נמצאים בהתפתחות פנימית שמתרחשת בדומה לאופן שבו התרחשה ההתפתחות הטכנולוגית, צעד אחר צעד, האדם ביקש להשיג יותר שליטה על חייו, להפיק יותר תועלת או הנאה, וכך החברה פיתחה חוקים ופעולות שישמשו לנוחיותו. כך גם בתהליך שאליו נכנסו כעת. צרות ובעיות רבות ינחתו עלינו ויאלצו אותנו לחפש אמצעים להסתדר בתנאים החדשים. רק שהפעם לא מכונות חדשניות אנחנו צריכים, אלא שכלול ברמה הפנימית, ברמת הרגש והמחשבה, טכנולוגיה חדשה של יחסים בינינו. רק על יד שיפור היחסים בינינו, אם נתקרב פנימית זה לזה פנימית, נצליח לסדר ולהמתיק את כל שלבי ההתפתחות שלנו. ולאט לאט נתחיל לגלות את החוקים הפנימיים שבטבע. כך נתקן את המכות שממתינות לרדת על האנושות. בתחילה זה נראה כהמתקה, כזריקה או תרופה. אבל בסופו של דבר נראה שזה הרבה יותר מזה, זו ממש שיטת תיקון העולם.

האם המגפה הפסיכולוגית שאנחנו עוברים לאחרונה היא חיובית? יותר משנה וחצי שאנחנו מתנועעים בין גלי הקורונה, מותר ואסור, נפתח ונסגר, אם בתוך כל הכאוס הזה נעשה זום-אין על האדם, מה השינוי הפסיכולוגי שעברנו במגפת הקורונה? מה מתחולל בנו מבחינה נפשית? במהלך השנה וחצי האחרונות, שאנחנו יושבים תחת כיפת הקורונה, תחת הגבלות וסגרים, אנחנו נעשים רגישים, מחושבים ומבוררים יותר. מופעל עלינו לחץ בלתי פוסק שכבר מחייב אותנו לקחת אותו בחשבון בכל הפעולות שלנו. אם קודם חיינו בלי לדפוק חשבון, רצים אחרי כל רצון שקופץ בנו, מתרוצצים בעולם מפינה לפינה, מייצרים, קונים וזורקים מבלי להתחשב בכלום, כמו בריונים שבאים ולוקחים מהעולם כל העולה על רוחם, כעת נעשינו בעל כורחנו עדינים יותר. אלה למעשה תרגילים טובים במיוחד לנו הישראלים. הם מארגנים אותנו מחדש, פתאום יש חוק לפנינו ואנחנו לא יכולים לעשות מה שבראש שלנו. האדם חייב להתאים את עצמו להגבלות שלא הכיר, פתאום יתכן שלא יאפשרו לו לעלות למטוס, פתאום עלול להיעלם מוצר כזה או אחר ממדפי הסופר, פתאום ילדיו עלולים להישאר מחוץ למקומות בילוי או אפילו מחוץ לכיתה בבית הספר. הוא לא יכול להיכנס לשום מרחב ללא מסכה, עליו להציג תו ירוק, אסורה עליו התקהלות רבת משתתפים. האם תיפתח שנת הלימודים בספטמבר? האם החיסון יעיל? כמה וריאנטים עוד בדרך לכאן? העולם כביכול כמנהגו נוהג, אבל תחת צמצום והגבלות. הווירוס מנהל אותנו, חיינו נעשו תלויים בו ממש, בכל יום נופלים עלינו חוקים ממשלתיים חדשים. עד מתי? זהו מצב ביניים, אנחנו סובלים מתחילתו של ייאוש, נעשים רגישים לעובדה שכולנו קשורים למערכת אחת עם האנושות כולה, ולפתע היא זו שמכתיבה את חיינו. כדור הארץ מגלה שהוא לא בבעלותנו כפי שרצינו להאמין, אנחנו כבר לא האדונים, ואנחנו לא אלה שמחליטים אם לטוס, אם לטייל, אם לנוח. יותר מזה, בהתאם לשינויים שמתחוללים באדם, מתחוללת מהפכה שקטה גם בכל כדור הארץ, בכל הדרגות התחתונות מדרגת האדם, באוויר, ביבשה ובאוקינוסים מתרחשים שינויים קיצוניים, אפילו טבען של חיות הים השתנה. המדע עוד לא מזהה אותם, כי הוא טרוד יותר בבעיות קרובות לגוף, אבל כדור הארץ עצמו עובר מעין טראומה שתניב תופעות טבע מפתיעות, התפרצויות הרי געש, צונאמי, גלי קור וחום קיצוניים, שטפונות, שריפות ורעידות אדמה. גם מהפשרת השלגים ישתחררו לאוויר אינספור חיידקים חדשים שהאדם לא מוכן להתמודד עמם. נשמע שהטבע רוצה לגרום לאדם להצטער שהוא נולד, אבל זו רק התגובה הראשונית שלנו, כמו ילדים קטנים שרוצים לסגור עיניים ולהגיד "אני לא פה", "לא רוצה לראות", "זה לא קיים", אבל לצד ההרגשה הזו עלינו לפתח הבנה שהטבע זה הבורא שמדבר עימנו ורוצה לקרב אותנו אליו. האדם לא מצליח בכוחות עצמו לתכנן את המחר. כדי להצליח לשרוד עליו להתעדכן בשינויים התכופים, ולהבין ברמה הרוחנית לְמה המשבר הזה נועד ולאן הוא מוביל אותנו. למעשה אנחנו נמצאים בהתפתחות פנימית שמתרחשת בדומה לאופן שבו התרחשה ההתפתחות הטכנולוגית, צעד אחר צעד, האדם ביקש להשיג יותר שליטה על חייו, להפיק יותר תועלת או הנאה, וכך החברה פיתחה חוקים ופעולות שישמשו לנוחיותו. כך גם בתהליך שאליו נכנסו כעת. צרות ובעיות רבות ינחתו עלינו ויאלצו אותנו לחפש אמצעים להסתדר בתנאים החדשים. רק שהפעם לא מכונות חדשניות אנחנו צריכים, אלא שכלול ברמה הפנימית, ברמת הרגש והמחשבה, טכנולוגיה חדשה של יחסים בינינו. רק על יד שיפור היחסים בינינו, אם נתקרב פנימית זה לזה פנימית, נצליח לסדר ולהמתיק את כל שלבי ההתפתחות שלנו. ולאט לאט נתחיל לגלות את החוקים הפנימיים שבטבע. כך נתקן את המכות שממתינות לרדת על האנושות. בתחילה זה נראה כהמתקה, כזריקה או תרופה. אבל בסופו של דבר נראה שזה הרבה יותר מזה, זו ממש שיטת תיקון העולם.

האם המחשבות שלנו שורפות את העולם? מציפות אותו בשטפונות? לישראלי הממוצע יתכן שקשה להבחין בין חם מאד לממש חם, אבל חשוב שנדע שאנחנו בעיצומו של גל חום קיצוני, שעל פי מומחי אקלים לא נראה כמותו מאז שנות השמונים. ואם לא נשנה משהו, זה רק ילך ויחמיר. בשנת 2019 הכריזו אלפי מדענים של האו"ם, כי העולם עומד להגיע לנקודת אל-חזור אם תחול התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס נוספות. מאז ועד היום משבר האקלים הולך ומדרדר. מה הטבע רוצה מאיתנו? בשנת 2021 הגיע הזמן שנפתח מודעות לכך שדווקא אנחנו אלה שמשפיעים על הטבע באינספור ערוצים שבהם אנחנו לא שולטים בצורה נכונה, וההשלכות של מעשים שלנו מחבלות קריטית בתגובת הטבע. הטבע הוא גוף חי, אומנם זה לא מתרחש באותו זמן ולא באותו מקום, אבל הטבע יוצא מאיזון ומגיב בחריפות, ואת התוצאות אנחנו רואים במכות חום או קור, שטפונות או שרפות, התפרצות הרי געש או המסת קרחונים. דרגות הדומם, הצומח והחי חיים יחד בשותפות ובהרמוניה, וכל הפרה של האיזון צריכה לעורר בנו סימני שאלה עד כמה אנחנו, בני האדם, גרמנו לה, והאם יש בכוחנו להשיב את האיזון בטבע אל קנו. מתקופות היסטוריות קריטיות וקשות שעבר כדור הארץ, אפשר ללמוד כמה מינים וזנים נכחדו כבר בעבר ובמקומם הופיעו זנים אחרים. גם מצב האנושות נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי, אנחנו בעיצומו של משבר קריטי בכדור הארץ, וזהו לא רק משבר אקלים. אנחנו מסרבים לקשור את בעיית האיזון העולמי אלינו, ומסרבים להביט דרך משקפת שתאפשר לנו לראות טיפה מעבר למחר, ולהבין את מידת הסיכון שבו אנחנו מעמידים את קיומנו על פני כדור הארץ. למעשה האדם מעולם לא הגיע לרמת יחסים כה עכורה ומסוכנת עם הטבע שהוציאה אותו מאיזון כללי. אומנם עד לפני מאה שנה לא הייתה לנו שום מודעות לגבי שמירה על איכות הסביבה, המדע לא הזהיר מפני פליטת גז החממה, שריפת דלקים או החור באוזון, היום השפעת האדם על עתיד כדור הארץ נמצאת בשיח, אבל המדע טרם הכיר בבעיה האמיתית: עד כמה האדם משפיע על כדור הארץ לא רק במעשיו, אלא בעיקר במחשבותיו. אנחנו עדיין חיים באשליה שאם נפסיק לשרוף דלקים ולייבש אדמות, נעצור את התדרדרות האקלים. זה פשוט לא נכון. המחשבה של האדם היא הכוח הנעלם והעדין ביותר, אבל עם זאת הוא החזק ביותר. דווקא המחשבות שלנו הן שמשפיעות ביותר על החומר, מפני שהן הכוח הקרוב ביותר לרוחניות. כאשר אנחנו חושבים בצורה אגואיסטית, מתוך שנאה ורצון לנצל את כל מה שסביבנו לתועלת עצמית, אנחנו פוגעים בטבע כולו. כאשר אנחנו מתחברים יחד למען הטוב הכללי של כולנו, יש לנו כוח משותף עצום שיכול לרפא את הטבע. אבל השינוי צריך להתחיל מהלב, כשהשכל הוא לא יותר ממנגנון תמיכה לרצון הלב. קשה לשנות את הלב כאשר המכות עוד "רחוקות" מאיתנו כביכול, אבל כאשר הן תגענה והאדם ירגיש שהגיעו מים עד נפש, כבר לא יהיה מקום לפלפולים. לכן חשוב שנפנים, עולם מאוזן זה אדם מאוזן, ואדם מאוזן הוא זה שמרגיש אחראי לטבע כולו, שמבין שדווקא הוא, כיצירה עליונה מדרגות הדומם, הצומח והחי, הגורם היחיד שמפריע לאיזון הדרגות הנמוכות ממנו. האדם צריך לקרוא נכון את מקומו במערכת, להבין מהי התנהגות בריאה מצידו שתשיב את הטבע לאיזונו. האיום המרכזי שעומד בפנינו הוא מכות טבע שיגרמו לרעב וצמא עולמי, אקלים בלתי נסבל, מגפות שיגררו את המין האנושי למצבי קיצון ואף למלחמת עולם אטומית. מזיק קטן יכול להגיע, וכל מקורות הבשר מן החי או התבואה יעלמו תוך חודש. האדם שכח כמה הוא פגיע מול איתני הטבע, וזה מה שעתיד להתרחש במידה והאדם לא יטה אוזנו לשינוי שעליו לבצע.

האם המחשבות שלנו שורפות את העולם? מציפות אותו בשטפונות? לישראלי הממוצע יתכן שקשה להבחין בין חם מאד לממש חם, אבל חשוב שנדע שאנחנו בעיצומו של גל חום קיצוני, שעל פי מומחי אקלים לא נראה כמותו מאז שנות השמונים. ואם לא נשנה משהו, זה רק ילך ויחמיר. בשנת 2019 הכריזו אלפי מדענים של האו"ם, כי העולם עומד להגיע לנקודת אל-חזור אם תחול התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס נוספות. מאז ועד היום משבר האקלים הולך ומדרדר. מה הטבע רוצה מאיתנו? בשנת 2021 הגיע הזמן שנפתח מודעות לכך שדווקא אנחנו אלה שמשפיעים על הטבע באינספור ערוצים שבהם אנחנו לא שולטים בצורה נכונה, וההשלכות של מעשים שלנו מחבלות קריטית בתגובת הטבע. הטבע הוא גוף חי, אומנם זה לא מתרחש באותו זמן ולא באותו מקום, אבל הטבע יוצא מאיזון ומגיב בחריפות, ואת התוצאות אנחנו רואים במכות חום או קור, שטפונות או שרפות, התפרצות הרי געש או המסת קרחונים. דרגות הדומם, הצומח והחי חיים יחד בשותפות ובהרמוניה, וכל הפרה של האיזון צריכה לעורר בנו סימני שאלה עד כמה אנחנו, בני האדם, גרמנו לה, והאם יש בכוחנו להשיב את האיזון בטבע אל קנו. מתקופות היסטוריות קריטיות וקשות שעבר כדור הארץ, אפשר ללמוד כמה מינים וזנים נכחדו כבר בעבר ובמקומם הופיעו זנים אחרים. גם מצב האנושות נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי, אנחנו בעיצומו של משבר קריטי בכדור הארץ, וזהו לא רק משבר אקלים. אנחנו מסרבים לקשור את בעיית האיזון העולמי אלינו, ומסרבים להביט דרך משקפת שתאפשר לנו לראות טיפה מעבר למחר, ולהבין את מידת הסיכון שבו אנחנו מעמידים את קיומנו על פני כדור הארץ. למעשה האדם מעולם לא הגיע לרמת יחסים כה עכורה ומסוכנת עם הטבע שהוציאה אותו מאיזון כללי. אומנם עד לפני מאה שנה לא הייתה לנו שום מודעות לגבי שמירה על איכות הסביבה, המדע לא הזהיר מפני פליטת גז החממה, שריפת דלקים או החור באוזון, היום השפעת האדם על עתיד כדור הארץ נמצאת בשיח, אבל המדע טרם הכיר בבעיה האמיתית: עד כמה האדם משפיע על כדור הארץ לא רק במעשיו, אלא בעיקר במחשבותיו. אנחנו עדיין חיים באשליה שאם נפסיק לשרוף דלקים ולייבש אדמות, נעצור את התדרדרות האקלים. זה פשוט לא נכון. המחשבה של האדם היא הכוח הנעלם והעדין ביותר, אבל עם זאת הוא החזק ביותר. דווקא המחשבות שלנו הן שמשפיעות ביותר על החומר, מפני שהן הכוח הקרוב ביותר לרוחניות. כאשר אנחנו חושבים בצורה אגואיסטית, מתוך שנאה ורצון לנצל את כל מה שסביבנו לתועלת עצמית, אנחנו פוגעים בטבע כולו. כאשר אנחנו מתחברים יחד למען הטוב הכללי של כולנו, יש לנו כוח משותף עצום שיכול לרפא את הטבע. אבל השינוי צריך להתחיל מהלב, כשהשכל הוא לא יותר ממנגנון תמיכה לרצון הלב. קשה לשנות את הלב כאשר המכות עוד "רחוקות" מאיתנו כביכול, אבל כאשר הן תגענה והאדם ירגיש שהגיעו מים עד נפש, כבר לא יהיה מקום לפלפולים. לכן חשוב שנפנים, עולם מאוזן זה אדם מאוזן, ואדם מאוזן הוא זה שמרגיש אחראי לטבע כולו, שמבין שדווקא הוא, כיצירה עליונה מדרגות הדומם, הצומח והחי, הגורם היחיד שמפריע לאיזון הדרגות הנמוכות ממנו. האדם צריך לקרוא נכון את מקומו במערכת, להבין מהי התנהגות בריאה מצידו שתשיב את הטבע לאיזונו. האיום המרכזי שעומד בפנינו הוא מכות טבע שיגרמו לרעב וצמא עולמי, אקלים בלתי נסבל, מגפות שיגררו את המין האנושי למצבי קיצון ואף למלחמת עולם אטומית. מזיק קטן יכול להגיע, וכל מקורות הבשר מן החי או התבואה יעלמו תוך חודש. האדם שכח כמה הוא פגיע מול איתני הטבע, וזה מה שעתיד להתרחש במידה והאדם לא יטה אוזנו לשינוי שעליו לבצע.

האם המחשבות שלנו שורפות את העולם? מציפות אותו בשטפונות? לישראלי הממוצע יתכן שקשה להבחין בין חם מאד לממש חם, אבל חשוב שנדע שאנחנו בעיצומו של גל חום קיצוני, שעל פי מומחי אקלים לא נראה כמותו מאז שנות השמונים. ואם לא נשנה משהו, זה רק ילך ויחמיר. בשנת 2019 הכריזו אלפי מדענים של האו"ם, כי העולם עומד להגיע לנקודת אל-חזור אם תחול התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס נוספות. מאז ועד היום משבר האקלים הולך ומדרדר. מה הטבע רוצה מאיתנו? בשנת 2021 הגיע הזמן שנפתח מודעות לכך שדווקא אנחנו אלה שמשפיעים על הטבע באינספור ערוצים שבהם אנחנו לא שולטים בצורה נכונה, וההשלכות של מעשים שלנו מחבלות קריטית בתגובת הטבע. הטבע הוא גוף חי, אומנם זה לא מתרחש באותו זמן ולא באותו מקום, אבל הטבע יוצא מאיזון ומגיב בחריפות, ואת התוצאות אנחנו רואים במכות חום או קור, שטפונות או שרפות, התפרצות הרי געש או המסת קרחונים. דרגות הדומם, הצומח והחי חיים יחד בשותפות ובהרמוניה, וכל הפרה של האיזון צריכה לעורר בנו סימני שאלה עד כמה אנחנו, בני האדם, גרמנו לה, והאם יש בכוחנו להשיב את האיזון בטבע אל קנו. מתקופות היסטוריות קריטיות וקשות שעבר כדור הארץ, אפשר ללמוד כמה מינים וזנים נכחדו כבר בעבר ובמקומם הופיעו זנים אחרים. גם מצב האנושות נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי, אנחנו בעיצומו של משבר קריטי בכדור הארץ, וזהו לא רק משבר אקלים. אנחנו מסרבים לקשור את בעיית האיזון העולמי אלינו, ומסרבים להביט דרך משקפת שתאפשר לנו לראות טיפה מעבר למחר, ולהבין את מידת הסיכון שבו אנחנו מעמידים את קיומנו על פני כדור הארץ. למעשה האדם מעולם לא הגיע לרמת יחסים כה עכורה ומסוכנת עם הטבע שהוציאה אותו מאיזון כללי. אומנם עד לפני מאה שנה לא הייתה לנו שום מודעות לגבי שמירה על איכות הסביבה, המדע לא הזהיר מפני פליטת גז החממה, שריפת דלקים או החור באוזון, היום השפעת האדם על עתיד כדור הארץ נמצאת בשיח, אבל המדע טרם הכיר בבעיה האמיתית: עד כמה האדם משפיע על כדור הארץ לא רק במעשיו, אלא בעיקר במחשבותיו. אנחנו עדיין חיים באשליה שאם נפסיק לשרוף דלקים ולייבש אדמות, נעצור את התדרדרות האקלים. זה פשוט לא נכון. המחשבה של האדם היא הכוח הנעלם והעדין ביותר, אבל עם זאת הוא החזק ביותר. דווקא המחשבות שלנו הן שמשפיעות ביותר על החומר, מפני שהן הכוח הקרוב ביותר לרוחניות. כאשר אנחנו חושבים בצורה אגואיסטית, מתוך שנאה ורצון לנצל את כל מה שסביבנו לתועלת עצמית, אנחנו פוגעים בטבע כולו. כאשר אנחנו מתחברים יחד למען הטוב הכללי של כולנו, יש לנו כוח משותף עצום שיכול לרפא את הטבע. אבל השינוי צריך להתחיל מהלב, כשהשכל הוא לא יותר ממנגנון תמיכה לרצון הלב. קשה לשנות את הלב כאשר המכות עוד "רחוקות" מאיתנו כביכול, אבל כאשר הן תגענה והאדם ירגיש שהגיעו מים עד נפש, כבר לא יהיה מקום לפלפולים. לכן חשוב שנפנים, עולם מאוזן זה אדם מאוזן, ואדם מאוזן הוא זה שמרגיש אחראי לטבע כולו, שמבין שדווקא הוא, כיצירה עליונה מדרגות הדומם, הצומח והחי, הגורם היחיד שמפריע לאיזון הדרגות הנמוכות ממנו. האדם צריך לקרוא נכון את מקומו במערכת, להבין מהי התנהגות בריאה מצידו שתשיב את הטבע לאיזונו. האיום המרכזי שעומד בפנינו הוא מכות טבע שיגרמו לרעב וצמא עולמי, אקלים בלתי נסבל, מגפות שיגררו את המין האנושי למצבי קיצון ואף למלחמת עולם אטומית. מזיק קטן יכול להגיע, וכל מקורות הבשר מן החי או התבואה יעלמו תוך חודש. האדם שכח כמה הוא פגיע מול איתני הטבע, וזה מה שעתיד להתרחש במידה והאדם לא יטה אוזנו לשינוי שעליו לבצע.

האם המחשבות שלנו שורפות את העולם? מציפות אותו בשטפונות? לישראלי הממוצע יתכן שקשה להבחין בין חם מאד לממש חם, אבל חשוב שנדע שאנחנו בעיצומו של גל חום קיצוני, שעל פי מומחי אקלים לא נראה כמותו מאז שנות השמונים. ואם לא נשנה משהו, זה רק ילך ויחמיר. בשנת 2019 הכריזו אלפי מדענים של האו"ם, כי העולם עומד להגיע לנקודת אל-חזור אם תחול התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס נוספות. מאז ועד היום משבר האקלים הולך ומדרדר. מה הטבע רוצה מאיתנו? בשנת 2021 הגיע הזמן שנפתח מודעות לכך שדווקא אנחנו אלה שמשפיעים על הטבע באינספור ערוצים שבהם אנחנו לא שולטים בצורה נכונה, וההשלכות של מעשים שלנו מחבלות קריטית בתגובת הטבע. הטבע הוא גוף חי, אומנם זה לא מתרחש באותו זמן ולא באותו מקום, אבל הטבע יוצא מאיזון ומגיב בחריפות, ואת התוצאות אנחנו רואים במכות חום או קור, שטפונות או שרפות, התפרצות הרי געש או המסת קרחונים. דרגות הדומם, הצומח והחי חיים יחד בשותפות ובהרמוניה, וכל הפרה של האיזון צריכה לעורר בנו סימני שאלה עד כמה אנחנו, בני האדם, גרמנו לה, והאם יש בכוחנו להשיב את האיזון בטבע אל קנו. מתקופות היסטוריות קריטיות וקשות שעבר כדור הארץ, אפשר ללמוד כמה מינים וזנים נכחדו כבר בעבר ובמקומם הופיעו זנים אחרים. גם מצב האנושות נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי, אנחנו בעיצומו של משבר קריטי בכדור הארץ, וזהו לא רק משבר אקלים. אנחנו מסרבים לקשור את בעיית האיזון העולמי אלינו, ומסרבים להביט דרך משקפת שתאפשר לנו לראות טיפה מעבר למחר, ולהבין את מידת הסיכון שבו אנחנו מעמידים את קיומנו על פני כדור הארץ. למעשה האדם מעולם לא הגיע לרמת יחסים כה עכורה ומסוכנת עם הטבע שהוציאה אותו מאיזון כללי. אומנם עד לפני מאה שנה לא הייתה לנו שום מודעות לגבי שמירה על איכות הסביבה, המדע לא הזהיר מפני פליטת גז החממה, שריפת דלקים או החור באוזון, היום השפעת האדם על עתיד כדור הארץ נמצאת בשיח, אבל המדע טרם הכיר בבעיה האמיתית: עד כמה האדם משפיע על כדור הארץ לא רק במעשיו, אלא בעיקר במחשבותיו. אנחנו עדיין חיים באשליה שאם נפסיק לשרוף דלקים ולייבש אדמות, נעצור את התדרדרות האקלים. זה פשוט לא נכון. המחשבה של האדם היא הכוח הנעלם והעדין ביותר, אבל עם זאת הוא החזק ביותר. דווקא המחשבות שלנו הן שמשפיעות ביותר על החומר, מפני שהן הכוח הקרוב ביותר לרוחניות. כאשר אנחנו חושבים בצורה אגואיסטית, מתוך שנאה ורצון לנצל את כל מה שסביבנו לתועלת עצמית, אנחנו פוגעים בטבע כולו. כאשר אנחנו מתחברים יחד למען הטוב הכללי של כולנו, יש לנו כוח משותף עצום שיכול לרפא את הטבע. אבל השינוי צריך להתחיל מהלב, כשהשכל הוא לא יותר ממנגנון תמיכה לרצון הלב. קשה לשנות את הלב כאשר המכות עוד "רחוקות" מאיתנו כביכול, אבל כאשר הן תגענה והאדם ירגיש שהגיעו מים עד נפש, כבר לא יהיה מקום לפלפולים. לכן חשוב שנפנים, עולם מאוזן זה אדם מאוזן, ואדם מאוזן הוא זה שמרגיש אחראי לטבע כולו, שמבין שדווקא הוא, כיצירה עליונה מדרגות הדומם, הצומח והחי, הגורם היחיד שמפריע לאיזון הדרגות הנמוכות ממנו. האדם צריך לקרוא נכון את מקומו במערכת, להבין מהי התנהגות בריאה מצידו שתשיב את הטבע לאיזונו. האיום המרכזי שעומד בפנינו הוא מכות טבע שיגרמו לרעב וצמא עולמי, אקלים בלתי נסבל, מגפות שיגררו את המין האנושי למצבי קיצון ואף למלחמת עולם אטומית. מזיק קטן יכול להגיע, וכל מקורות הבשר מן החי או התבואה יעלמו תוך חודש. האדם שכח כמה הוא פגיע מול איתני הטבע, וזה מה שעתיד להתרחש במידה והאדם לא יטה אוזנו לשינוי שעליו לבצע.

האם המחשבות שלנו שורפות את העולם? מציפות אותו בשטפונות? לישראלי הממוצע יתכן שקשה להבחין בין חם מאד לממש חם, אבל חשוב שנדע שאנחנו בעיצומו של גל חום קיצוני, שעל פי מומחי אקלים לא נראה כמותו מאז שנות השמונים. ואם לא נשנה משהו, זה רק ילך ויחמיר. בשנת 2019 הכריזו אלפי מדענים של האו"ם, כי העולם עומד להגיע לנקודת אל-חזור אם תחול התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס נוספות. מאז ועד היום משבר האקלים הולך ומדרדר. מה הטבע רוצה מאיתנו? בשנת 2021 הגיע הזמן שנפתח מודעות לכך שדווקא אנחנו אלה שמשפיעים על הטבע באינספור ערוצים שבהם אנחנו לא שולטים בצורה נכונה, וההשלכות של מעשים שלנו מחבלות קריטית בתגובת הטבע. הטבע הוא גוף חי, אומנם זה לא מתרחש באותו זמן ולא באותו מקום, אבל הטבע יוצא מאיזון ומגיב בחריפות, ואת התוצאות אנחנו רואים במכות חום או קור, שטפונות או שרפות, התפרצות הרי געש או המסת קרחונים. דרגות הדומם, הצומח והחי חיים יחד בשותפות ובהרמוניה, וכל הפרה של האיזון צריכה לעורר בנו סימני שאלה עד כמה אנחנו, בני האדם, גרמנו לה, והאם יש בכוחנו להשיב את האיזון בטבע אל קנו. מתקופות היסטוריות קריטיות וקשות שעבר כדור הארץ, אפשר ללמוד כמה מינים וזנים נכחדו כבר בעבר ובמקומם הופיעו זנים אחרים. גם מצב האנושות נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי, אנחנו בעיצומו של משבר קריטי בכדור הארץ, וזהו לא רק משבר אקלים. אנחנו מסרבים לקשור את בעיית האיזון העולמי אלינו, ומסרבים להביט דרך משקפת שתאפשר לנו לראות טיפה מעבר למחר, ולהבין את מידת הסיכון שבו אנחנו מעמידים את קיומנו על פני כדור הארץ. למעשה האדם מעולם לא הגיע לרמת יחסים כה עכורה ומסוכנת עם הטבע שהוציאה אותו מאיזון כללי. אומנם עד לפני מאה שנה לא הייתה לנו שום מודעות לגבי שמירה על איכות הסביבה, המדע לא הזהיר מפני פליטת גז החממה, שריפת דלקים או החור באוזון, היום השפעת האדם על עתיד כדור הארץ נמצאת בשיח, אבל המדע טרם הכיר בבעיה האמיתית: עד כמה האדם משפיע על כדור הארץ לא רק במעשיו, אלא בעיקר במחשבותיו. אנחנו עדיין חיים באשליה שאם נפסיק לשרוף דלקים ולייבש אדמות, נעצור את התדרדרות האקלים. זה פשוט לא נכון. המחשבה של האדם היא הכוח הנעלם והעדין ביותר, אבל עם זאת הוא החזק ביותר. דווקא המחשבות שלנו הן שמשפיעות ביותר על החומר, מפני שהן הכוח הקרוב ביותר לרוחניות. כאשר אנחנו חושבים בצורה אגואיסטית, מתוך שנאה ורצון לנצל את כל מה שסביבנו לתועלת עצמית, אנחנו פוגעים בטבע כולו. כאשר אנחנו מתחברים יחד למען הטוב הכללי של כולנו, יש לנו כוח משותף עצום שיכול לרפא את הטבע. אבל השינוי צריך להתחיל מהלב, כשהשכל הוא לא יותר ממנגנון תמיכה לרצון הלב. קשה לשנות את הלב כאשר המכות עוד "רחוקות" מאיתנו כביכול, אבל כאשר הן תגענה והאדם ירגיש שהגיעו מים עד נפש, כבר לא יהיה מקום לפלפולים. לכן חשוב שנפנים, עולם מאוזן זה אדם מאוזן, ואדם מאוזן הוא זה שמרגיש אחראי לטבע כולו, שמבין שדווקא הוא, כיצירה עליונה מדרגות הדומם, הצומח והחי, הגורם היחיד שמפריע לאיזון הדרגות הנמוכות ממנו. האדם צריך לקרוא נכון את מקומו במערכת, להבין מהי התנהגות בריאה מצידו שתשיב את הטבע לאיזונו. האיום המרכזי שעומד בפנינו הוא מכות טבע שיגרמו לרעב וצמא עולמי, אקלים בלתי נסבל, מגפות שיגררו את המין האנושי למצבי קיצון ואף למלחמת עולם אטומית. מזיק קטן יכול להגיע, וכל מקורות הבשר מן החי או התבואה יעלמו תוך חודש. האדם שכח כמה הוא פגיע מול איתני הטבע, וזה מה שעתיד להתרחש במידה והאדם לא יטה אוזנו לשינוי שעליו לבצע.

האם המחשבות שלנו שורפות את העולם? מציפות אותו בשטפונות? לישראלי הממוצע יתכן שקשה להבחין בין חם מאד לממש חם, אבל חשוב שנדע שאנחנו בעיצומו של גל חום קיצוני, שעל פי מומחי אקלים לא נראה כמותו מאז שנות השמונים. ואם לא נשנה משהו, זה רק ילך ויחמיר. בשנת 2019 הכריזו אלפי מדענים של האו"ם, כי העולם עומד להגיע לנקודת אל-חזור אם תחול התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס נוספות. מאז ועד היום משבר האקלים הולך ומדרדר. מה הטבע רוצה מאיתנו? בשנת 2021 הגיע הזמן שנפתח מודעות לכך שדווקא אנחנו אלה שמשפיעים על הטבע באינספור ערוצים שבהם אנחנו לא שולטים בצורה נכונה, וההשלכות של מעשים שלנו מחבלות קריטית בתגובת הטבע. הטבע הוא גוף חי, אומנם זה לא מתרחש באותו זמן ולא באותו מקום, אבל הטבע יוצא מאיזון ומגיב בחריפות, ואת התוצאות אנחנו רואים במכות חום או קור, שטפונות או שרפות, התפרצות הרי געש או המסת קרחונים. דרגות הדומם, הצומח והחי חיים יחד בשותפות ובהרמוניה, וכל הפרה של האיזון צריכה לעורר בנו סימני שאלה עד כמה אנחנו, בני האדם, גרמנו לה, והאם יש בכוחנו להשיב את האיזון בטבע אל קנו. מתקופות היסטוריות קריטיות וקשות שעבר כדור הארץ, אפשר ללמוד כמה מינים וזנים נכחדו כבר בעבר ובמקומם הופיעו זנים אחרים. גם מצב האנושות נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי, אנחנו בעיצומו של משבר קריטי בכדור הארץ, וזהו לא רק משבר אקלים. אנחנו מסרבים לקשור את בעיית האיזון העולמי אלינו, ומסרבים להביט דרך משקפת שתאפשר לנו לראות טיפה מעבר למחר, ולהבין את מידת הסיכון שבו אנחנו מעמידים את קיומנו על פני כדור הארץ. למעשה האדם מעולם לא הגיע לרמת יחסים כה עכורה ומסוכנת עם הטבע שהוציאה אותו מאיזון כללי. אומנם עד לפני מאה שנה לא הייתה לנו שום מודעות לגבי שמירה על איכות הסביבה, המדע לא הזהיר מפני פליטת גז החממה, שריפת דלקים או החור באוזון, היום השפעת האדם על עתיד כדור הארץ נמצאת בשיח, אבל המדע טרם הכיר בבעיה האמיתית: עד כמה האדם משפיע על כדור הארץ לא רק במעשיו, אלא בעיקר במחשבותיו. אנחנו עדיין חיים באשליה שאם נפסיק לשרוף דלקים ולייבש אדמות, נעצור את התדרדרות האקלים. זה פשוט לא נכון. המחשבה של האדם היא הכוח הנעלם והעדין ביותר, אבל עם זאת הוא החזק ביותר. דווקא המחשבות שלנו הן שמשפיעות ביותר על החומר, מפני שהן הכוח הקרוב ביותר לרוחניות. כאשר אנחנו חושבים בצורה אגואיסטית, מתוך שנאה ורצון לנצל את כל מה שסביבנו לתועלת עצמית, אנחנו פוגעים בטבע כולו. כאשר אנחנו מתחברים יחד למען הטוב הכללי של כולנו, יש לנו כוח משותף עצום שיכול לרפא את הטבע. אבל השינוי צריך להתחיל מהלב, כשהשכל הוא לא יותר ממנגנון תמיכה לרצון הלב. קשה לשנות את הלב כאשר המכות עוד "רחוקות" מאיתנו כביכול, אבל כאשר הן תגענה והאדם ירגיש שהגיעו מים עד נפש, כבר לא יהיה מקום לפלפולים. לכן חשוב שנפנים, עולם מאוזן זה אדם מאוזן, ואדם מאוזן הוא זה שמרגיש אחראי לטבע כולו, שמבין שדווקא הוא, כיצירה עליונה מדרגות הדומם, הצומח והחי, הגורם היחיד שמפריע לאיזון הדרגות הנמוכות ממנו. האדם צריך לקרוא נכון את מקומו במערכת, להבין מהי התנהגות בריאה מצידו שתשיב את הטבע לאיזונו. האיום המרכזי שעומד בפנינו הוא מכות טבע שיגרמו לרעב וצמא עולמי, אקלים בלתי נסבל, מגפות שיגררו את המין האנושי למצבי קיצון ואף למלחמת עולם אטומית. מזיק קטן יכול להגיע, וכל מקורות הבשר מן החי או התבואה יעלמו תוך חודש. האדם שכח כמה הוא פגיע מול איתני הטבע, וזה מה שעתיד להתרחש במידה והאדם לא יטה אוזנו לשינוי שעליו לבצע.

מרעילי בארות ומפיצי מגפות כאשר פרצה מגפת הדֶבֶר באירופה של ימי הביניים התרבו המתים ולא היה בית שלא נפגע. לרפואה אז לא היה מענה ולא נראה סוף למוות השחור. תושבי אירופה הרימו את עיניהם וחיפשו במה לתלות את האשמה באסון הכבד, והם מצאו גם מצאו. האירופאים האשימו את היהודים בהפצת המגפה. הם הפיצו שמועה מפה לאוזן שהיהודים הרעילו בזדון את בארות המים והעמידו אותם למשפט. במקומות מסוימים הם שרפו קהילות יהודיות שלמות, וכאשר שככה המגפה, כמעט ולא נותרו יהודים במערב אירופה. עלילות דומות צפויות לנו עם מכת הקורונה. בעוד אנחנו מתבוססים בשלולית של ויכוחים והאשמות, מתלוננים על המסכות וההגבלות החוזרות, מתגבשת מעל ראשנו המכה האמיתית, איכותית ועמוקה יותר. בשלב זה היא אינה בהירה, אך נזהה אותה כשיתחילו להצביע עלינו, העם היהודי, כעל מקור הקורונה, על כל המשברים המכוערים הנלווים אליה. העולם לא השתנה מאז ימי הביניים. נסו לכתוב עלילה פרועה על יהודים ב"ניו יורק טיימס" למשל, ותראו לכמה תגובות אוהדות תזכו. לכן גם היום, מעשיות יתפשטו כמו אש בשדה קוצים, והאשמות גרועות יותר מאז יוטחו בנו. במה יאשימו אותנו הפעם? הו, זאת לא בעיה. העולם ימצא עלילה יצירתית לא פחות מן הזמנים הקדומים באירופה. אנחנו נכחיש כמובן. נגיד שאלו תיאוריות קשר חשוכות, שזו טעות איומה מצידם. אבל האמת היא שהם לא טועים. הם דווקא צודקים. שלא כמונו, האנטישמים ראו אז ורואים גם היום שיש עניין עם העם היהודי, תופעה על-טבעית. עַם ישראל הוא לא ככל העמים, וככל הנראה הוא נמצא בעולם הזה בתפקיד מיוחד. אלא שמסיבה לא ברורה היהודים לא מבצעים את תפקידם המיוחד וגורמים בכך רע לעולם. האנטישמים מסתכלים בצורה ריאלית על מצבנו, ואילו אנחנו חולמים בהקיץ וחושבים שאנחנו כמו כולם, מתפלאים למה לא מתייחסים אלינו יפה ושווה כמו לכל אומה מן השורה. לתופעת העיוורון של עם ישראל יש שם: "עם קשה עורף". יהודים שלא רוצים לראות, לא מעוניינים לדעת. אנחנו מתכחשים לסיבה ולפתרון, לגודל התפקיד שלנו, לאחריות שלנו כלפי העולם, שכתובים שחור על גבי לבן באלף מקומות במקורות שלנו - מקורות שהפכו גם לתשתית דת הנצרות והאסלאם. כך שגם אם אנחנו מכחישים, הם יודעים. ואנחנו מצטדקים, "תראו, אנחנו בדיוק כמו הצרפתים והאנגלים, לא שונים מהרוסים או האמריקאים, אנחנו לגמרי כמוכם". והם אומרים, "אתם לא כמו כולם; כתוב בתורה שאתם מיוחדים, שאתם קובעים את ההתקדמות לכל העולם, שאתם צריכים להיות אור לגויים. כתוב? כתוב. אז אנחנו לא רוצים לשמוע מכם שום דבר אחר. הכוח העליון אומר, ואנחנו מאמינים במה שהוא אומר". והם צודקים. בהתנהגות מתוקנת ונכונה ישראל יכולה להבריא את עצמה ואת העולם כולו מהמגפה. ישראל עצמה היא התרופה לחברה האנושית. תרופה! אם היהודים יתייחסו יפה זה לזה, המגפה תסתלק מהם ומכל אומות העולם. החברה האנושית תעבור תהליך הבראה. זה התפקיד שנועד לנו. בגללו מראש קיבצו אותנו לעם. "אור לגויים" זה לא להדגים איך עושים היי-טק וממציאים פיתוחים מבריקים, אלא איך לוקחים חבורה שמורכבת מהשונות הכי גדולה שיש בחברה האנושית ומשכינים בה שלום מעל מלחמה, אהבה מעל שנאה. זאת התרופה למגפה, ולכל הרע שבעולם. אין ברירה, במוקדם או במאוחר, עם התגברות הזנים החדשים בעולם, נצטרך לעכל זאת במהרה ולתקן תחילה את עצמנו ואז את העולם. וזה לא שאין בנו הכנות לשמוע על תפקידנו, על הקשר המיוחד שצריך להיות בינינו ועם הכוח העליון. יש לנו לב, יש לנו יכולת לספוג את המילים האלו, יש מקום חם לקלוט את הדברים. אבל יחד עם זה, יש גם עקשנות ועצלות גדולה מאוד שנצטרך להתגבר עליה.

האו"ם כבר עשה לנו מספיק נזק. אנחנו חיים בשמורת ישראל כמו האינדיאנים שם. ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו....

אם חברי המין האנושי היו ניגשים לרופא הפרטי שלהם - המכיר את הבריאה על בוריה, היודע את כל הנסתרות, המבין את המניעים והדחפים שלה, הבוחן כליות ולב - הוא היה מסתכל בהם ארוכות ואומר: "אתם כולכם חולים. רואים את השרפות באמריקה? זה אתם שבוערים מחום. והשיטפונות באירופה, בהודו ובסין? זה היחס השלילי ביניכם שיצא מאיזון ושוטף את העולם, מציף אותו". כל המתחולל בעולם ומתגלם במכות הטבע מתפרץ מבפנים כלפי חוץ. הצפות וסערות, שרפות ומגפות - הכול שיקוף של מה שקורה בתוך כל אחד מאיתנו ובכולנו יחד. המקובלים מסבירים שהבריאה מסודרת בדמות אדם. הרמח"ל לדוגמה, איש רוח ומקובל ענק שחי ופעל באיטליה לפני כשלוש מאות שנה, כתב כי "כל העולם כולו הוא 'אדם גדול', והאדם הוא 'עולם קטן', ואין בזה אלא מה שבזה" ("קנאת ה' צבאות", כלל ב). האדם, "העולם הקטן", חולה באגואיזם. היחסים בינו לבין שאר בני האדם מקולקלים עד העצם. במקום שכל האיברים בגוף האנושות יפעלו בהדדיות וביחסי גומלין, פועל כל אחד לטובת עצמו והבריאות מתערערת. לכן עוד לפני שמזדרזים לפנות לטפל באופן מלאכותי בתופעות הגלובליות ההרסניות שבעולם הגדול, הריפוי מתחיל ביחס בין אדם לזולתו. למה? כי כל אדם הוא אוסף של רצונות שחותרים להתמלא בהנאה ותענוג. הרצונות האלה גדלים באדם ללא הרף ושואפים להעצים את כל הטוב לעצמו. הבעיה מתחילה כשהטוב של האחד מגיע על חשבון האחר - אז הופך טבע האדם לאגואיסטי והבלגן מתחיל. האגו מוליך אותנו בעורמה לניצול הזולת ומפתח בנו חוסר אכפתיות כלפי האחר. הוא דורש לשלוט, למשוך, לרדות. אולם מנגד איתני הטבע מראים לנו עד כמה אנחנו שבריריים ותלויים זה בזה. מרושתים בכפר גלובלי קטן, מחוברים בעולם אינטגרלי סבוך. ההתנגשות בין השניים מולידה משבר, אסון, מכת טבע. החודש מתמקד החולי במרחב האקולוגי. תופתעו או לא, אבל המקובלים מלמדים שבכוח הרצון שלו, האדם יכול לשנות לטובה את כל הטבע העצום. אם האדם יאזן את הרצון הפנימי שבו, ב"עולם הקטן" שבו, בכך הוא יבלום את ההתפתחות האגואיסטית המואצת בעולם כולו, ב"אדם הגדול". האיזון מתחיל מנקודת ההיפוך: לא להמשיך את המגמה האגואיסטית, אלא לפעול ככל האפשר ברוח אלטרואיסטית, מתחשבת, בנתינה לזולת. עצם הניסיון לעורר כוחות חיוביים - אפילו מלאכותיים - נגד הכוחות השליליים הטבעיים, מזמינים את עזרת הכוח העליון, הכוח הטוב והמיטיב, שירסן את האגו, יאזן את כל השלילי וירפא הכול. הטבע, הרופא העליון, שולט על היקום כולו, על הדומם, הצומח והחי, וגם אם לפרקים נראה שהמערכת יצאה מאיזון, זה רק כדי להביא את כל האיברים המדולדלים להתאחות יחד, להביא את בני האדם להתלכד יחד, להרכיב הזמנה משותפת ל"רופא החולים" שירפא את הגוף האנושי וישכין בו רוח חיים. לטבע יש תכלית להביא אותנו לרצון טוב, להבנה, לאיזון, לנשום את הבריאה. הוא פועל אך ורק כדי להביא אותנו לקיום נכון, לפסגה רוחנית חדשה. אף חיה או צמח לא מחריבים את הטבע כמו המין האנושי. אפילו שנראה כי בעלי החיים טורפים ורומסים, אבל הדומם, הצומח והחי בנויים בצורה מושלמת. הם משלימים את הטבע, ואילו האדם הורס ומחריב הכול. לכן אם בקרוב לא נשנה את היחס שלנו, בינינו ולטבע כולו, אז הטבע ילמד אותנו בצורה קשה איך לנהוג זה בזה, וכך נסיק איך לנהוג בו. עלינו לקבל אחריות על הטבע כולו, להתעלות מעל החשבונות האגואיסטיים הקטנים, להיות יותר טובים ואחראים ופחות גרועים והרסניים. ניתנה לנו יכולת סגולית להרגיע ולהשפיע על כל כוחות הטבע שנמצאים בדרגה נמוכה יותר מאיתנו. לכן מכות הטבע ניחתות עלינו בזו אחר זו. הסבל מוליך אותנו לקראת החלטה מכרעת אם להמשיך לזרום לפי הנטייה האגואיסטית, במגמה אנוכית על חשבון הזולת, או להתחבר יחד למען הגוף כולו, לרפואת המין האנושי. חופש הבחירה נמצא בידינו. במידה ונתייחס טוב לכל מה שמחוץ לנו נרגיש בריאים. אחרת נרגיש חלשים וחולים. לא נראה זאת ישירות. המין האנושי כבר לא ילד שמראים לו ישירות את הפעולות ההרסניות שלו. אבל הנזק מצטבר והמחלה דוגרת. לכן עלינו להתבגר ולהיות חכמים יותר. לפעול כמו שמצפים מאיתנו, גם אם אנחנו לא רואים תוצאות באופן ישיר. המקובלים שרואים מסוף העולם ועד סופו, קוראים לנו להקדים ולאמץ את הגישה המתחשבת ולקצר את הדרך, כך מיד נרגיש שינויים לטובה. הדרך המהירה היא להפעיל את כוח הרצון שלנו, למקד את המחשבה, לעורר את הלב שלנו לתפילה אל הכוח העליון שייתן לנו רפואה, שיעניק לנו שכל ורגש כך שנרצה לאזן את כל מערכות היחסים בינינו - בין בני האדם, בין בני המשפחה, בין אדם לזולת, בין האדם לחי, לצומח, אפילו לדומם. להכול.

השילוב של רכב אוטונומי חשמלי שיגיע אלינו בעשר השנים הקרובות, יאפשר רכב ציבורי זמין ברמה של דקות מהזמנה, וזול יותר מאחזקת רכב משפחתי, גם בפריפריה.