12 שנה ועדיין.......מערכת חינוך כושלת מפספסת מטרה בענק. מזבזבת כסף ומשאבים לשטויות .. ונושרים כל שנה יותר ויותר ובצגק

זה לא יעבוד אין מה לעשות אנחנו שונים מהם מבחינה תרבותית, הם קצת רוסים וקצת סקנדינבים ואנחנו ים תיכוניים

בסופו של דבר החיים בישראל יותר לחוצים, לישראל יש יותר אתגרים מפינלנד. לכן מערכת החינוך הישראלית יישמה את השיטה של הלחץ, להרגיל את הסטודנט לאוניברסיטה, לצבא ולחיים בהמשך

ניתן לראות שבדירוג הבינלאומי אנחנו לא במצב טוב קרי לא מדורגים במקומות הגבוהים. בא לידי ביטוי במדעים וטכנולוגיה. נדרשת השקעה ממלכתית של מדינת ישראל בחינוך. מדינת ישראל זקוקה לאנשי המחר, מדענים מהנדסים ועוד, לתגבר את התלמידים ולעודד ל 5 יחידות לימוד בפיזיקה מתמטיקה ומדעים. לדעתי - אין מספיק השקעה בחינוך, יותר השקעה באמצעים טכנולוגיים ולא רק ללמד לעבור את בחינת הבגרות, מבחנים אשר ידועים מראש וזה מה שקורה במערכת. חשוב שיהיו מבחנים אין רע בזה אבל נראה שמכוונים רק לזה. כדי להצליח צריך סביבה יצירתית ומורים יצירתיים, להפוך ילד לתוצאה רצויה לבעל מיומנויות ויצירתי. בדעה אישית אני חושב שנדרש להכניס לימודים שישרתו את התלמידים בעתיד ברמה הטכנולוגית וברמה הפיננסית, כן לשלב שוק הון כן לשלב בנקאות כן לשלב עולם תוכן טכנולוגי קרי מחשבים חומרות ותוכנות. התעסקות בשיפור תדמית החינוך ולא ממש בלימוד התלמידים. חגי מגן

10 "המורה של ישראל אתה," אמר ישוע, "והאם אינך מבין את הדברים האלה? 11 באמת אני אומר לכם, אנחנו מדברים על מה שאנחנו יודעים, ומעידים על מה שראינו, אבל עדיין אתם לא מקבלים את עדותנו. 12 דברתי אליכם על דברים ארציים ואתם לא מאמינים; אז איך תאמין אם אדבר על דברים שמימיים? 13 איש מעולם לא עלה לגן עדן מלבד זה שבא מהשמים - בן האדם. 14 כשם שמשה הרים את הנחש במדבר, כך יש להרים את בן האדם, 15 כדי שכל המאמין יזכו בו חיי נצח". 16 כי כה אהב אלוהים את העולם שהוא נתן את בנו האחד והיחיד, כדי שכל המאמין בו לא יאבד אלא יזכה לחיי נצח. 17 כי אלוהים לא שלח את בנו לעולם להרשיע את העולם, אלא להציל את העולם דרכו. 18 מי שמאמין בו אינו נידון, אך מי שאינו מאמין נידון כבר משום שלא האמינו בשם בנו האחד והיחיד של אלוהים. 19 זה פסק הדין: האור בא לעולם, אבל אנשים אהבו חושך במקום אור כי מעשיהם היו רעים. 20 כל העושה רע שונא את האור, ולא יבוא אל האור מפחד שיתגלו מעשיו. 21 אבל כל מי שחי על פי האמת בא אל האור, כדי שייראה בבירור שמה שעשו נעשה בעיני אלוהים. יוחנן ג' 10-20

לצערי ככל שהשנים חולפות נראה שחזון חינוכי כזה או אחר רק הולך ומתרחק מעמנו. למערכת החינוך בישראל אין דרך, כיוון שהממשלות השונות לא מתוות כל דרך, וכיוון שכל שר חינוך חדש מבטל בהינף קולמוס את מה שעשה קודמו בתפקיד, ומוסיף שמן למדורת הבלבול השורפת כל חלקה טובה במערכת. האשמה עלינו ואנו משלמים את החשבון, שהולך ותופח, בכל יום. הכי מתחבר למשפט שיש להפריד את הפוליטיקאים מהחינוך

כולם בלונדינים. 🤔

אלימות בבית הספר מתחילה מחוץ לו האלימות בבתי הספר הולכת ומתגברת: בישראל אחד מכל חמישה תלמידים ביסודי היה מעורב באלימות, וכשליש מהתלמידים בארץ מתקשים להרגיע כעסים ולפתור ויכוחים. אומנם צוותי חשיבה יושבים ודנים בדרכי פעולה להתמודדות עם התופעה, אבל האלימות בבתי הספר לא מתרחשת בחלל ריק, ואנחנו לא יכולים לטפל בה נקודתית כשהיא מושפעת ומקבלת דוגמה מהחברה כולה. אנחנו חיים במלחציים בין חברות ועמים שכולם נמצאים בטענות זה לזה, וכך אנחנו בונים גם את הסביבה שלנו. כולנו באים בטענות זה לזה, צועקים, חיים בבירורים ללא סוף. מספיק להעיף מבט במסכי הטלוויזיה כדי לראות עד כמה התופעה קשה. יושבים עשרה אנשים באולפן, וצועקים ומתווכחים, וצורחים ומתנגדים, וכל אחד טוען שהוא צודק והאחרים טועים. כך אי אפשר להביא להתפתחות חברתית נכונה, ואת התוצאות אנחנו רואים בכל מקום, כולל בבתי הספר כמובן. יש לנו היהודים, הישראלים, אולי שכל מפותח, אבל גם יצרים גדולים מאוד, ואנחנו צריכים ללמוד לאזן את הרוע שלנו, את היצר הרע שלנו. לאזן את המוח והרגש. אנחנו צריכים לטפל בעצמנו כך שכל אחד ואחד יהיה מסוגל לשלוט על היצר הרע שלו. את זה אפשר לעשות על ידי הסברה רחבה, שיטתית, ציבורית. להסביר לכולם מי אנחנו ומה אנחנו, מהם היצרים שפועלים ומפעילים אותנו, ולאן עלינו לכוון ולהביא אותם, כאדם וביחד, כעם. לא הסברה בצעקות והטפות, אלא בסבלנות לפתוח ולהבין למה אנחנו כאלה, ומה אנחנו צריכים לעשות עם הטבע שניתן לנו. בצורה כזאת אפשר לארגן את העם והמדינה, ולהביא את כולם לקבלת החלטות מאוזנות. אחד הפתרונות המוצעים נגד האלימות בבתי הספר הוא הרחקה. בענישה בכלל, אין שום תיקון. תיקון הוא רק בהסברה. אם ההסברה אמיתית ונכונה, אם היא זורמת בכל החברה, לא צריכים שום דבר מעבר לכך. בוגרים וילדים גם יחד יתחילו להתפעל ולשנות את עצמם מתוך הבנה. וכל ההסברה שאנחנו זקוקים לה נמצאת בכתבים שלנו, עם ישראל, בספרי הקבלה. בשביל זה הם נכתבו מלכתחילה. כדי שנפתח אותם, נבין מי אנחנו, ונדע איך להתרומם מכאן.

Good education should be for all.

זה מעצבן אותי לראות את זה כיוון שבישראל לא יוצאים לחופש כל שני וחמישי והלימודים כאן יותר טובים אז אל תזלזלו

החינוך בפינלנד ובכלל צפון אירופה יוצא מן הכלל כנל לגבי רמת החיים שם הכל נכון ונפלא עד שזה מגיע לאזרחי צפון אירופה שהם מבין האנשים הקרים ביותר בעולם אני לא מתכוונת שהם לא נחמדים להפך רובם נחמדים ומנומסים (לפחות בפומבי) מנגד הם מאוד יבשים משעממים ונטולי אמוציות ברוב המוחלט של הזמן והם מאוד קמצנים בנוסף חיי החברה שלהם מצומצמים ביותר, הם נוטים להתערבב כמה שפחות אם זרים ולהכיר כמה שפחות אנשים חדשים , מזג האוויר במדינות האלה יותר קר ומדכא מהאנשים שמאכלסים אותן המיסים גבוהים ביותר ומתחת למעטפת המאופקת והרגועה שלהם מסתתרות המון אגרסיות שיוצאות החוצה בצורה הקיצונית ביותר ברגעים לא צפויים, כמובן שאני כתבתי את הכל בהכללה דברים משתנים ומתהפכים מזמן לזמן אזור לאזור סיטואציה לסיטואציה וכמובן הכי חשוב אדם לאדם שהרי בני אדם הם שונים ומגוונים ובכל חברה יש מגוון של סוגי אופי והתנהגויות וכל אדם מגדיר אחרת "קור" ו"חום" ברור לי שמדובר במתמטיקה לא פשוטה שאפשר לדבר עליה שעות ועדיין לכל עם וקבוצה יש את המאפיינים הכלליים שלהם לטובה ולרעה כולל את עמי המזרח התיכון שלצד הכל אני מעדיפה אותם מבחינה חברתית ובין אישית על פני עמי צפון אירופה

החינוך בפינלנד ובכלל צפון אירופה יוצא מן הכלל כנל לגבי רמת החיים שם הכל נכון ונפלא עד שזה מגיע לאזרחי צפון אירופה שהם מבין האנשים הקרים ביותר בעולם אני לא מתכוונת שהם לא נחמדים להפך רובם נחמדים ומנומסים (לפחות בפומבי) מנגד הם מאוד יבשים משעממים ונטולי אמוציות ברוב המוחלט של הזמן והם מאוד קמצנים בנוסף חיי החברה שלהם מצומצמים ביותר, הם נוטים להתערבב כמה שפחות אם זרים ולהכיר כמה שפחות אנשים חדשים , מזג האוויר במדינות האלה יותר קר ומדכא מהאנשים שמאכלסים אותן המיסים גבוהים ביותר ומתחת למעטפת המאופקת והרגועה שלהם מסתתרות המון אגרסיות שיוצאות החוצה בצורה הקיצונית ביותר ברגעים לא צפויים, כמובן שאני כתבתי את הכל בהכללה דברים משתנים ומתהפכים מזמן לזמן אזור לאזור סיטואציה לסיטואציה וכמובן הכי חשוב אדם לאדם שהרי בני אדם הם שונים ומגוונים ובכל חברה יש מגוון של סוגי אופי והתנהגויות וכל אדם מגדיר אחרת "קור" ו"חום" ברור לי שמדובר במתמטיקה לא פשוטה שאפשר לדבר עליה שעות ועדיין לכל עם וקבוצה יש את המאפיינים הכלליים שלהם לטובה ולרעה כולל את עמי המזרח התיכון שלצד הכל אני מעדיפה אותם מבחינה חברתית ובין אישית על פני עמי צפון אירופה

There is no future for the Israeli entity in Arab land, Palestine, without real peace

Fuck is this Israel fuck you Israel

אני חולק עלייך ובגדול. אולי התקציב הוא יותר גדול ויש יותר השקעת זמן אבל מבחינת איכות הלמידה, קושי הלמידה והחומר הנלמד , ישראל לא רואה אף אחד ממטר ובטח לא לשווא אנחנו מדינת הייטק עם הטכנולוגיה מספר 1 ואני אומר לך את זה כאחד שחי בצרפת . לאירופאים יש דבר או שניים ללמוד מאתנו ולא 1+1 כמו שנהוג ללמד שם בכיתה ד. אז חלאס להמעמיט בערכנו

крута 👍👍👍

האם באמת בבתי ספר בפינלנד אין בכלל שיעורי בית?

I RECOGNIZE JERUSALEM IS CAPITAL OF PALESTINE

Greater Israel will convert Into graveyard 🪦 of Jews

כנראה שתהיה מהפכה עוד 100 שנה אם נהיה מזליסטים במקרה הטוב

אז למה הם עם אפור ומשמעמם שלא הגיע לשום השיגים? למה אנחנו סטרטאפ ניישן והם אומה מנומנמת?

"הם בנו את בית הספר כמו שציווה השטן. הילד אוהב את הטבע, בגלל זה סגרו אותו בין ארבעה קירות. הוא לא יכול לשבת בשקט, אז אילצו אותו להיות חסר תנועה. הוא אוהב לעבוד עם הידיים, ולימדו אותו תיאוריות ורעיונות. הוא אוהב לדבר, ציוו עליו לשתוק. הוא רוצה להבין, אמרו לו ללמוד בעל פה. הוא היה רוצה לחקור את הידע בעצמו, אבל קיבל ידע מוכן מראש. אז הילדים למדו מה שהם לעולם לא היו לומדים בתנאים אחרים, הם למדו לשקר ולהעמיד פנים". כך התבטא המורה והפובליציסט השוויצרי פבייאר. אומנם זה היה בתחילת המאה, אבל הדברים אקטואליים היום ממש באותה מידה. למה לקחו את ציפורי הדרור, הילדים, והכניסו אותם לכלובים? כי כך קל יותר וברור עבורנו המבוגרים: ללחוץ בכוח, לאלץ אותם להיות בין ארבעת הקירות שלנו. והילדים, הם משלמים מחיר כבד עבור הנוחיות שלנו. אנחנו לוקחים מהם את התפתחותם החופשית, גם של הנשמה וגם של הלב, ומגבילים את התפתחותם השכלית ואפילו הגופנית. ילד צריך לגדול בצורה חופשית. הוא צריך לשמוע בקול המבוגרים, אבל זה חייב להיות מעניין עבורו. הוא צריך לבלות יותר זמן עם החברים, לפעמים לבדם, לפעמים לצאת לשדה עם המורה, להתעסק ולבחון מכונות למיניהן, הכול לפי דרכם, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו). להושיב אותם ללמוד פיזיקה? לא נותן כלום. אלגברה? רק בודדים מצליחים להבין בזה משהו ולקלוט, וגם זה בעיקר בגלל שהם שואפים להתעלות על האחרים. הידע הוא הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותנו. אנחנו כמעט לא צריכים אותו. ילדים צריכים להתפתח בזרימה אחת עם הדברים שהם עוסקים בהם בצורה טבעית, ואז נראה איך הם הולכים וממציאים דברים לגמרי אחרים. במקום מטוסים, הם יהגו חלליות שבנויות על עקרונות מופלאים, כאילו קפצו לבקר מכוכב אחר. אנחנו מדברים בהתפעלות על קדמה, כשלמעשה היא הייתה יכולה להיות לגמרי מטורפת, מעבר לכל דמיון. אם ניתן להם חירות, היא תשחרר את הרעיונות לחופשי, תפיק מהם כושר המצאה ועומק מחשבה שלא שיערנו שטמונים בהם; עולמות שלמים שלא ידועים לנו. עקרונות החופש הם פשוטים: מגע חופשי עם הטבע, מחקר, הוצאת מסקנות, ויכוחים ודיונים - עם המבוגרים ועם בני גילם. כל אלו חשובים מאוד עבור ההתפתחות הנכונה של הילדים. אחרת אנחנו מכניסים אותם לקובייה שממנה הם לא יכולים לצאת כל החיים, אנחנו הופכים את המחשבה שלהם יבשה ופורמלית, חסרת עושר פנימי, ועוצרים בהם כל התפתחות. עקרונות החופש לא דומים בכלום לעקרונות מערכת החינוך שיש לנו היום, כדי ליישם אותם נדרשת מהפכה גדולה, אבל אני לא חושב שיש בנו מספיק רצון כדי לעשות אותה, וגם לא מזמין אף אחד לעלות על בריקדות ולצאת למלחמה. אני רק אומר מה נכון. כאשר נתייאש מהחינוך שאנחנו נותנים לילדים, נבין כמה הוא רע לגידול בני אדם, אז ייווצר בנו רצון שלם להשתנות, והטבע עצמו יהיה לנו לעזר. אז נפסיק לבנות את בית הספר "כמו שציווה השטן", ונבנה אותו כמו שציווה הטבע, הלוא הוא אלהים (86 בגימטרייה).

"הם בנו את בית הספר כמו שציווה השטן. הילד אוהב את הטבע, בגלל זה סגרו אותו בין ארבעה קירות. הוא לא יכול לשבת בשקט, אז אילצו אותו להיות חסר תנועה. הוא אוהב לעבוד עם הידיים, ולימדו אותו תיאוריות ורעיונות. הוא אוהב לדבר, ציוו עליו לשתוק. הוא רוצה להבין, אמרו לו ללמוד בעל פה. הוא היה רוצה לחקור את הידע בעצמו, אבל קיבל ידע מוכן מראש. אז הילדים למדו מה שהם לעולם לא היו לומדים בתנאים אחרים, הם למדו לשקר ולהעמיד פנים". כך התבטא המורה והפובליציסט השוויצרי פבייאר. אומנם זה היה בתחילת המאה, אבל הדברים אקטואליים היום ממש באותה מידה. למה לקחו את ציפורי הדרור, הילדים, והכניסו אותם לכלובים? כי כך קל יותר וברור עבורנו המבוגרים: ללחוץ בכוח, לאלץ אותם להיות בין ארבעת הקירות שלנו. והילדים, הם משלמים מחיר כבד עבור הנוחיות שלנו. אנחנו לוקחים מהם את התפתחותם החופשית, גם של הנשמה וגם של הלב, ומגבילים את התפתחותם השכלית ואפילו הגופנית. ילד צריך לגדול בצורה חופשית. הוא צריך לשמוע בקול המבוגרים, אבל זה חייב להיות מעניין עבורו. הוא צריך לבלות יותר זמן עם החברים, לפעמים לבדם, לפעמים לצאת לשדה עם המורה, להתעסק ולבחון מכונות למיניהן, הכול לפי דרכם, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו). להושיב אותם ללמוד פיזיקה? לא נותן כלום. אלגברה? רק בודדים מצליחים להבין בזה משהו ולקלוט, וגם זה בעיקר בגלל שהם שואפים להתעלות על האחרים. הידע הוא הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותנו. אנחנו כמעט לא צריכים אותו. ילדים צריכים להתפתח בזרימה אחת עם הדברים שהם עוסקים בהם בצורה טבעית, ואז נראה איך הם הולכים וממציאים דברים לגמרי אחרים. במקום מטוסים, הם יהגו חלליות שבנויות על עקרונות מופלאים, כאילו קפצו לבקר מכוכב אחר. אנחנו מדברים בהתפעלות על קדמה, כשלמעשה היא הייתה יכולה להיות לגמרי מטורפת, מעבר לכל דמיון. אם ניתן להם חירות, היא תשחרר את הרעיונות לחופשי, תפיק מהם כושר המצאה ועומק מחשבה שלא שיערנו שטמונים בהם; עולמות שלמים שלא ידועים לנו. עקרונות החופש הם פשוטים: מגע חופשי עם הטבע, מחקר, הוצאת מסקנות, ויכוחים ודיונים - עם המבוגרים ועם בני גילם. כל אלו חשובים מאוד עבור ההתפתחות הנכונה של הילדים. אחרת אנחנו מכניסים אותם לקובייה שממנה הם לא יכולים לצאת כל החיים, אנחנו הופכים את המחשבה שלהם יבשה ופורמלית, חסרת עושר פנימי, ועוצרים בהם כל התפתחות. עקרונות החופש לא דומים בכלום לעקרונות מערכת החינוך שיש לנו היום, כדי ליישם אותם נדרשת מהפכה גדולה, אבל אני לא חושב שיש בנו מספיק רצון כדי לעשות אותה, וגם לא מזמין אף אחד לעלות על בריקדות ולצאת למלחמה. אני רק אומר מה נכון. כאשר נתייאש מהחינוך שאנחנו נותנים לילדים, נבין כמה הוא רע לגידול בני אדם, אז ייווצר בנו רצון שלם להשתנות, והטבע עצמו יהיה לנו לעזר. אז נפסיק לבנות את בית הספר "כמו שציווה השטן", ונבנה אותו כמו שציווה הטבע, הלוא הוא אלהים (86 בגימטרייה).

"הם בנו את בית הספר כמו שציווה השטן. הילד אוהב את הטבע, בגלל זה סגרו אותו בין ארבעה קירות. הוא לא יכול לשבת בשקט, אז אילצו אותו להיות חסר תנועה. הוא אוהב לעבוד עם הידיים, ולימדו אותו תיאוריות ורעיונות. הוא אוהב לדבר, ציוו עליו לשתוק. הוא רוצה להבין, אמרו לו ללמוד בעל פה. הוא היה רוצה לחקור את הידע בעצמו, אבל קיבל ידע מוכן מראש. אז הילדים למדו מה שהם לעולם לא היו לומדים בתנאים אחרים, הם למדו לשקר ולהעמיד פנים". כך התבטא המורה והפובליציסט השוויצרי פבייאר. אומנם זה היה בתחילת המאה, אבל הדברים אקטואליים היום ממש באותה מידה. למה לקחו את ציפורי הדרור, הילדים, והכניסו אותם לכלובים? כי כך קל יותר וברור עבורנו המבוגרים: ללחוץ בכוח, לאלץ אותם להיות בין ארבעת הקירות שלנו. והילדים, הם משלמים מחיר כבד עבור הנוחיות שלנו. אנחנו לוקחים מהם את התפתחותם החופשית, גם של הנשמה וגם של הלב, ומגבילים את התפתחותם השכלית ואפילו הגופנית. ילד צריך לגדול בצורה חופשית. הוא צריך לשמוע בקול המבוגרים, אבל זה חייב להיות מעניין עבורו. הוא צריך לבלות יותר זמן עם החברים, לפעמים לבדם, לפעמים לצאת לשדה עם המורה, להתעסק ולבחון מכונות למיניהן, הכול לפי דרכם, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו). להושיב אותם ללמוד פיזיקה? לא נותן כלום. אלגברה? רק בודדים מצליחים להבין בזה משהו ולקלוט, וגם זה בעיקר בגלל שהם שואפים להתעלות על האחרים. הידע הוא הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותנו. אנחנו כמעט לא צריכים אותו. ילדים צריכים להתפתח בזרימה אחת עם הדברים שהם עוסקים בהם בצורה טבעית, ואז נראה איך הם הולכים וממציאים דברים לגמרי אחרים. במקום מטוסים, הם יהגו חלליות שבנויות על עקרונות מופלאים, כאילו קפצו לבקר מכוכב אחר. אנחנו מדברים בהתפעלות על קדמה, כשלמעשה היא הייתה יכולה להיות לגמרי מטורפת, מעבר לכל דמיון. אם ניתן להם חירות, היא תשחרר את הרעיונות לחופשי, תפיק מהם כושר המצאה ועומק מחשבה שלא שיערנו שטמונים בהם; עולמות שלמים שלא ידועים לנו. עקרונות החופש הם פשוטים: מגע חופשי עם הטבע, מחקר, הוצאת מסקנות, ויכוחים ודיונים - עם המבוגרים ועם בני גילם. כל אלו חשובים מאוד עבור ההתפתחות הנכונה של הילדים. אחרת אנחנו מכניסים אותם לקובייה שממנה הם לא יכולים לצאת כל החיים, אנחנו הופכים את המחשבה שלהם יבשה ופורמלית, חסרת עושר פנימי, ועוצרים בהם כל התפתחות. עקרונות החופש לא דומים בכלום לעקרונות מערכת החינוך שיש לנו היום, כדי ליישם אותם נדרשת מהפכה גדולה, אבל אני לא חושב שיש בנו מספיק רצון כדי לעשות אותה, וגם לא מזמין אף אחד לעלות על בריקדות ולצאת למלחמה. אני רק אומר מה נכון. כאשר נתייאש מהחינוך שאנחנו נותנים לילדים, נבין כמה הוא רע לגידול בני אדם, אז ייווצר בנו רצון שלם להשתנות, והטבע עצמו יהיה לנו לעזר. אז נפסיק לבנות את בית הספר "כמו שציווה השטן", ונבנה אותו כמו שציווה הטבע, הלוא הוא אלהים (86 בגימטרייה).

Arabic bible app Russian bible App

Audio bible Install

Hebrew bible App English bible

ילדים, מורים והצלחה בחיים ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר? מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי. בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים. אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית. מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד. והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף. במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה. כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות. שיהיה לנו ולילדים בהצלחה! מן המקורות "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"

גדול

CHICLAYO PERU 🇵🇪 🤝 ASHKELON ISRAEL 🇮🇱 🇮🇱 🇮🇱 🇮🇱 🇮🇱

smash

צריך לאשר בתי ספר פרטים. תחרות מקדמת עיניינים. כל בית הספר פרטי יבחר דרכי ושיטות הוראה המתאימות לטובת הילדים. לפטר את כל המפקחים ואדמיניסטרציה של מערכת החינוך. משלמים להם מיליוני שקלים על המשכורת קבועה והם גם מקבלים שעות נוספות. על מה? הם לא נמצאים בשטח ולא תורמים להתפתחות של הילדים.

Love Israel 🇮🇱❤️🇮🇳

קל לספר כמה הכל בפינלנד קל ומדהים אבל צריך לזכור שכמות הילדים בישראל ביחס לאוכלוסייה היא אולי פי שלוש או פי ארבע מזה שבפינלנד. אז ברור שלפינלנד יהיו הרבה יותר משאבים להפנות לחינוך, חופשות לידה וכו' בהשוואה לישראל

אוו איזה מדהים!

כמה זוכי פרס נובל חיים בפינלנד

מתי ראיתם לאחרונה מישהו שמח? למה יש הרגשה שפעם היה קל יותר לשמוח? האם יש נוסחה לעקירת העצבות מיסודה ולהשגת שמחה שלמה? ברמת ההגדרה שמחה היא תוצאה, לא עומדת בפני עצמה. היא יכולה לבוא רק אחרי שיש תשוקה גדולה למשהו, שלבסוף מתמלאת. חוסר גדול, הרגשת לחץ, תעוקה, ופתאום נפתר אותו מצב, מגיע מילוי לחיסרון שהיה, ואז מתפרצת שמחה. מעניין לראות שבעת הרגשת צער רוצים להסתגר, לא לדבר עם אף אחד, להסתתר, להתכווץ, וכשפורצת שמחה היא מביאה להתרחבות, לרצון להתקרב, לשתף. אם בוחנים את החיים שלנו רואים שכל הזמן אנחנו נמצאים בחוסר. חסרים לי הרבה מאוד דברים. אני מסתכל על הרכב של השכן, על הילדים שלו, על הבגדים של הסובבים אותי, על כל פרט שנראה יפה ומכובד - והאגו שלי מרגיש חסר. בנוסף, כלי התקשורת משתדלים לייצר בי חסרונות, צרכים ושאיפות. 'תראו איזו ספה מפנקת, איזה נופש מדהים בחו"ל, ונחשו מה, עכשיו זה במבצע. לא חבל לא לקחת? זה יביא לכם תענוג, משמעות, שמחה'. כתוצאה משטיפת המוח הזו, אנחנו כל הזמן נמצאים בלחץ, בעצבות, בריצה. כשאני הולך ברחוב, אני רואה אנשים מתוחים, עצובים, מדוכדכים. בכבישים אני מוקף בטיפוסים עצבניים. מה הפלא שגם לי אין שמחת חיים? זה מדבק. חצי מהאנושות חיים על תרופות הרגעה, בדיכאונות, בייאושים. עידן הסטרס נותן אותותיו, וכבר בגיל צעיר ילדים שרויים בלחצים גדולים. אין להם ילדות יפה. על רקע כל הדכדוך, מרענן לראות ביטוי כמו "שמחה היא שלמות הנפש". אמר אותו בזמנו המהר"ל מפראג, מקובל גדול מהמאה ה-16. שמחה ברמה כזו היא מילוי שמרגיש אדם שרוצה להשיג דברים גבוהים, ומתקדם להשגתם. היא מתחילה מהתעוררות שאלות קיומיות: לשם מה אני חי, באופן כללי? מהי המטרה הגדולה? העצבות נובעת ביסודה מכך שבתת-ההכרה מטרידה אותנו כזו שאלה. מה התכלית בכל מה שאני עושה בחיי, אם בסופו של דבר הכול נגמר? הרי אם נכווץ את מהלך חיינו נראה שבהתחלה יש אפס, בסוף אפס, ובאמצע, פה ושם, רגעים ספורים של שמחה. שלמות הנפש, לעומת זאת, פירושה לגלות לעצמך חיים שלמים ונצחיים, עולמות עליונים. כאן ועכשיו, כמו שכתוב במקורות "עולמך תראה בחייך". מי שזוכה להתפתחות כזו, שמוגדרת כהתפתחות רוחנית, מרגיש שהוא מגיע לשמחה הגדולה ששווה כל השקעה. לאורך הדרך הוא בודק בכל רגע, האם הוא אכן מכוון למטרה הנעלה, והרגשת שמחה היא אינדיקציה. לכל מצב בחיים הוא מתייחס כאמצעי להתקדמות, שדווקא על פניו יש להגביר את השמחה מהקשר אל אותה מטרה גבוהה. האם חשוב לשמח אחרים? שאלה זו מביאה אותנו ללב העניין, לבירור המקור לעצב ולשמחה. מצד הטבע, האדם מצוי תחת שליטת האגו, הרצון לקבל מהאחרים כל דבר טוב שרק אפשר. הוא שמח כשהרצון לקבל שלו מתמלא, ועצוב כשהוא ריק. בהתפתחות הרוחנית האדם משדרג את הטבע שלו מרצון לקבל לרצון לתת, רצון למלא את הזולת בכל טוב. הוא בונה את עצמו כמו אימא אוהבת כלפי ילדיה, שמתמלאת בשמחה כשיש לה הזדמנות לתת. פיתוח אהבה לאחרים הוא הנוסחה לשמחה תמידית, כי בכל רגע אפשר למצוא דרך לשמח מישהו, להעלות את מצב הרוח. אם כן, מקור העצבות הוא האגו שתמיד מרגיש חסר, ומקור השמחה הוא הרצון לתת. כלומר, דאגה לעצמי היא המקור לעצב, ודאגה לזולת המקור לשמחה. אגב, בשוק אפשר למצוא כל מיני טכניקות, אימונים ותרגילים שמבטיחים לנו להגביר את השמחה. אם הם לא משנים את טבע האדם, מאגו לאהבת הזולת, אין בהם ריפוי למקור העצבות, ולכן הם משולים למשכך כאבים בלבד, כדור הרגעה. שמחה לאיד, אם כבר נסגור את הפינה, גם היא נובעת מהאגו הרע. כשמישהו בסביבה מפסיד או נכשל בדבר מה, מצבו היחסי של האדם משתפר ומזה אוטומטית באה תחושת שמחה. כזה הוא הטבע המקורי שלנו, נעים להביט במראה או לא, אבל היום האבולוציה שלנו כמין אנושי מחייבת לשדרג אותו. למה? כי העולם נעשה מקושר יותר ויותר וזה מביא אותנו למצב של תלות הדדית חזקה. במציאות כזו, אנחנו עתידים לגלות שכולנו יושבים בתוך אותה סירה. זה יחייב אותנו לפתח דאגה לשלום כולם, אחרת כולנו יחד נטבע. בהדרגה, נלמד להתחבר בהדדיות ובהשלמה, ואז נגלה שזוהי צורת הקיום הכי בטוחה, הכי בריאה, שגם תביא לכולנו שמחה. מי שאמור להוביל את האנושות למצב המחובר הוא עם ישראל, האומה שנבנתה ביסודה על בסיס אהבה. בקרבנו טמונה השיטה לתיקון טבע האדם, כיום היא מפורטת בחכמת הקבלה. כאשר נממש אותה נעפיל למציאות רוחנית שמעל זמן, מקום ותנועה, מעל לידה ומיתה, מעל כל מגבלות התפיסה האגואיסטית הצרה. יהיה זה הפיצוח הגדול של סוד החיים, של תכלית הבריאה, ומזה תבוא לכולנו השמחה הכי גדולה.

שייי לב-"אין פערים בין עשירים לעניים" אומר הכול

דקה 19-אבל מה החכמה למדוד את העיגול המתונן??

בישראל זה לא יעבוד. אצל האירופאים המנומסים כן.

הגיע הזמן שמורים צעירים ירוויחו הרבה יותר השבוע יצאו אלפי מורים להפגין כנגד פערי השכר בין מורים בעלי ותק, למורים חדשים. לפי מרכז המחקר של הכנסת, שכרו של מורה בעל עשר שנות ותק עומד על 7,772 שקלים, לעומת 18,171 למורה עם 31 שנות ותק. מזכ"לית הסתדרות המורים טענה ש"מערכת החינוך מדממת" בגלל נטישת מורים. בהסתדרות המורים הזהירו שההפגנה ברחבת מוזיאון תל-אביב היא רק "יריית הפתיחה", וציינו כי המערכת קורסת עם המוני מורים שנוטשים את מקצוע ההוראה בשל התנאים הירודים. אין ספק שהסיבה המרכזית לנטישת מורים היא תנאי השכר הירודים, אבל זו לא הסיבה היחידה. מורה במדינת ישראל לא נהנה מתחושה שמכבדים או מעריכים אותו. מורים צעירים מעידים שמעבר לפערי השכר, גם היחסים בין המורים לבין עצמם לרוב לא מפרגנים. הם מרגישעם לא פעם ש"זורקים" אותם לכיתה בלי מערכי שיעור, והם אינם מקבלים הרגשת שיתוף ותמיכה ממורים ותיקים. למורים רבים ישנה תחושה שהמערכת מפקירה אותם לבד בשטח, והם בתגובה ובלית ברירה, נוטשים. אם בעבר הטובים ביותר היו יוצאים ללימודי הוראה, היום איש לא מעוניין במקצוע וגם מי שפונה לכך, מהר מאד מרגיש שאין לו כוחות להילחם מול המערכת ובורח ממנה עוד לפני שהספיק להתאקלם בה. המערכת צריכה לדעת איך לתגמל אותם, איך לפצות אותם, עליה לקחת אחריות ולתקן את היחסים הבעייתים בתוך הכיתות ובתוך חדרי המורים. לכן צריך לטפל גם בשכרו וגם במעמדו של המורה בישראל, להעלות את שכרם של המורים המתחילים ללא שום פשרות, וכן לשפר את תנאי ההעסקה ולדאוג לחיזוק מנטלי רגשי וקבוצתי בשוטף. מורה זה תפקיד נעלה, הוא נועד לא רק לתת השכלה יבשה, אלא להיות מחנך, סולל דרך יחד עם ילדינו, מעצב את יחסם הנכון לזולת, לעצמם ולעתיד. מורה צריך להיחשב בעיני התלמידים כמי שמחזיק את לפיד החיים בידו, והוא הולך קדימה ומאיר את הדרך לכל הבאים אחריו. בחברה בריאה, מורה יצעד בגאווה עם המקצוע שבחר, והילדים יספגו ממנו את הרגשת החשיבות, וגם את הגישה החינוכית. למה היחס למורים כל כך בעייתי ומזלזל? כי אנחנו בישראל מומחים בזלזול בכל מה ומי שנמצא מחוץ לנו, וזו הבעיה המהותית. כחברה שאוהבת לזלזל בכולם, אנחנו מזלזלים גם במורים, והתוצאות בהתאם - ילדינו נשארים ללא חינוך ראוי. למעשה, האוכלוסייה כולה נותרת בלי חינוך, וכמו במעגל סגור, היעדר החינוך מגביר את הזלזול והכאוס בחברה שלנו, וחוזר חלילה. למה אנחנו מזלזלים? כי אנחנו מנותקים רגשית מהתהליך הרוחני שעלינו לעבור כעם, אנחנו לא מסוגלים לראות מה מקומנו בתהליך, ובטח לא את מקומם של המורים. מתוך הבורות הזו, גם המורים עצמם לא מקבלים הכשרה נכונה מה עליהם ללמד את הדור הצעיר כדי ליצור פה חברה בריאה ומתוקנת. רק כאשר במורים יצרב הביטחון שהם לא לבד, אלא יחד עם מורים נוספים הם פועלים לשם מטרה נעלה, לחנך את הדור הבא וליצור פה חברה מתוקנת, רק אם הם יקבלו את הרגשת החשיבות למקצוע מהמערכת, מההורים ומהממשלה, שתדאג להציב את החינוך מיד אחרי הביטחון, אז מורי ישראל יחושו משמעות וסיפוק, והמונים ירוצו ללמוד את מקצוע ההוראה. כתבה מאתר קבלה

הגיע הזמן שמורים צעירים ירוויחו הרבה יותר השבוע יצאו אלפי מורים להפגין כנגד פערי השכר בין מורים בעלי ותק, למורים חדשים. לפי מרכז המחקר של הכנסת, שכרו של מורה בעל עשר שנות ותק עומד על 7,772 שקלים, לעומת 18,171 למורה עם 31 שנות ותק. מזכ"לית הסתדרות המורים טענה ש"מערכת החינוך מדממת" בגלל נטישת מורים. בהסתדרות המורים הזהירו שההפגנה ברחבת מוזיאון תל-אביב היא רק "יריית הפתיחה", וציינו כי המערכת קורסת עם המוני מורים שנוטשים את מקצוע ההוראה בשל התנאים הירודים. אין ספק שהסיבה המרכזית לנטישת מורים היא תנאי השכר הירודים, אבל זו לא הסיבה היחידה. מורה במדינת ישראל לא נהנה מתחושה שמכבדים או מעריכים אותו. מורים צעירים מעידים שמעבר לפערי השכר, גם היחסים בין המורים לבין עצמם לרוב לא מפרגנים. הם מרגישעם לא פעם ש"זורקים" אותם לכיתה בלי מערכי שיעור, והם אינם מקבלים הרגשת שיתוף ותמיכה ממורים ותיקים. למורים רבים ישנה תחושה שהמערכת מפקירה אותם לבד בשטח, והם בתגובה ובלית ברירה, נוטשים. אם בעבר הטובים ביותר היו יוצאים ללימודי הוראה, היום איש לא מעוניין במקצוע וגם מי שפונה לכך, מהר מאד מרגיש שאין לו כוחות להילחם מול המערכת ובורח ממנה עוד לפני שהספיק להתאקלם בה. המערכת צריכה לדעת איך לתגמל אותם, איך לפצות אותם, עליה לקחת אחריות ולתקן את היחסים הבעייתים בתוך הכיתות ובתוך חדרי המורים. לכן צריך לטפל גם בשכרו וגם במעמדו של המורה בישראל, להעלות את שכרם של המורים המתחילים ללא שום פשרות, וכן לשפר את תנאי ההעסקה ולדאוג לחיזוק מנטלי רגשי וקבוצתי בשוטף. מורה זה תפקיד נעלה, הוא נועד לא רק לתת השכלה יבשה, אלא להיות מחנך, סולל דרך יחד עם ילדינו, מעצב את יחסם הנכון לזולת, לעצמם ולעתיד. מורה צריך להיחשב בעיני התלמידים כמי שמחזיק את לפיד החיים בידו, והוא הולך קדימה ומאיר את הדרך לכל הבאים אחריו. בחברה בריאה, מורה יצעד בגאווה עם המקצוע שבחר, והילדים יספגו ממנו את הרגשת החשיבות, וגם את הגישה החינוכית. למה היחס למורים כל כך בעייתי ומזלזל? כי אנחנו בישראל מומחים בזלזול בכל מה ומי שנמצא מחוץ לנו, וזו הבעיה המהותית. כחברה שאוהבת לזלזל בכולם, אנחנו מזלזלים גם במורים, והתוצאות בהתאם - ילדינו נשארים ללא חינוך ראוי. למעשה, האוכלוסייה כולה נותרת בלי חינוך, וכמו במעגל סגור, היעדר החינוך מגביר את הזלזול והכאוס בחברה שלנו, וחוזר חלילה. למה אנחנו מזלזלים? כי אנחנו מנותקים רגשית מהתהליך הרוחני שעלינו לעבור כעם, אנחנו לא מסוגלים לראות מה מקומנו בתהליך, ובטח לא את מקומם של המורים. מתוך הבורות הזו, גם המורים עצמם לא מקבלים הכשרה נכונה מה עליהם ללמד את הדור הצעיר כדי ליצור פה חברה בריאה ומתוקנת. רק כאשר במורים יצרב הביטחון שהם לא לבד, אלא יחד עם מורים נוספים הם פועלים לשם מטרה נעלה, לחנך את הדור הבא וליצור פה חברה מתוקנת, רק אם הם יקבלו את הרגשת החשיבות למקצוע מהמערכת, מההורים ומהממשלה, שתדאג להציב את החינוך מיד אחרי הביטחון, אז מורי ישראל יחושו משמעות וסיפוק, והמונים ירוצו ללמוד את מקצוע ההוראה. כתבה מאתר קבלה

הגיע הזמן שמורים צעירים ירוויחו הרבה יותר השבוע יצאו אלפי מורים להפגין כנגד פערי השכר בין מורים בעלי ותק, למורים חדשים. לפי מרכז המחקר של הכנסת, שכרו של מורה בעל עשר שנות ותק עומד על 7,772 שקלים, לעומת 18,171 למורה עם 31 שנות ותק. מזכ"לית הסתדרות המורים טענה ש"מערכת החינוך מדממת" בגלל נטישת מורים. בהסתדרות המורים הזהירו שההפגנה ברחבת מוזיאון תל-אביב היא רק "יריית הפתיחה", וציינו כי המערכת קורסת עם המוני מורים שנוטשים את מקצוע ההוראה בשל התנאים הירודים. אין ספק שהסיבה המרכזית לנטישת מורים היא תנאי השכר הירודים, אבל זו לא הסיבה היחידה. מורה במדינת ישראל לא נהנה מתחושה שמכבדים או מעריכים אותו. מורים צעירים מעידים שמעבר לפערי השכר, גם היחסים בין המורים לבין עצמם לרוב לא מפרגנים. הם מרגישעם לא פעם ש"זורקים" אותם לכיתה בלי מערכי שיעור, והם אינם מקבלים הרגשת שיתוף ותמיכה ממורים ותיקים. למורים רבים ישנה תחושה שהמערכת מפקירה אותם לבד בשטח, והם בתגובה ובלית ברירה, נוטשים. אם בעבר הטובים ביותר היו יוצאים ללימודי הוראה, היום איש לא מעוניין במקצוע וגם מי שפונה לכך, מהר מאד מרגיש שאין לו כוחות להילחם מול המערכת ובורח ממנה עוד לפני שהספיק להתאקלם בה. המערכת צריכה לדעת איך לתגמל אותם, איך לפצות אותם, עליה לקחת אחריות ולתקן את היחסים הבעייתים בתוך הכיתות ובתוך חדרי המורים. לכן צריך לטפל גם בשכרו וגם במעמדו של המורה בישראל, להעלות את שכרם של המורים המתחילים ללא שום פשרות, וכן לשפר את תנאי ההעסקה ולדאוג לחיזוק מנטלי רגשי וקבוצתי בשוטף. מורה זה תפקיד נעלה, הוא נועד לא רק לתת השכלה יבשה, אלא להיות מחנך, סולל דרך יחד עם ילדינו, מעצב את יחסם הנכון לזולת, לעצמם ולעתיד. מורה צריך להיחשב בעיני התלמידים כמי שמחזיק את לפיד החיים בידו, והוא הולך קדימה ומאיר את הדרך לכל הבאים אחריו. בחברה בריאה, מורה יצעד בגאווה עם המקצוע שבחר, והילדים יספגו ממנו את הרגשת החשיבות, וגם את הגישה החינוכית. למה היחס למורים כל כך בעייתי ומזלזל? כי אנחנו בישראל מומחים בזלזול בכל מה ומי שנמצא מחוץ לנו, וזו הבעיה המהותית. כחברה שאוהבת לזלזל בכולם, אנחנו מזלזלים גם במורים, והתוצאות בהתאם - ילדינו נשארים ללא חינוך ראוי. למעשה, האוכלוסייה כולה נותרת בלי חינוך, וכמו במעגל סגור, היעדר החינוך מגביר את הזלזול והכאוס בחברה שלנו, וחוזר חלילה. למה אנחנו מזלזלים? כי אנחנו מנותקים רגשית מהתהליך הרוחני שעלינו לעבור כעם, אנחנו לא מסוגלים לראות מה מקומנו בתהליך, ובטח לא את מקומם של המורים. מתוך הבורות הזו, גם המורים עצמם לא מקבלים הכשרה נכונה מה עליהם ללמד את הדור הצעיר כדי ליצור פה חברה בריאה ומתוקנת. רק כאשר במורים יצרב הביטחון שהם לא לבד, אלא יחד עם מורים נוספים הם פועלים לשם מטרה נעלה, לחנך את הדור הבא וליצור פה חברה מתוקנת, רק אם הם יקבלו את הרגשת החשיבות למקצוע מהמערכת, מההורים ומהממשלה, שתדאג להציב את החינוך מיד אחרי הביטחון, אז מורי ישראל יחושו משמעות וסיפוק, והמונים ירוצו ללמוד את מקצוע ההוראה. כתבה מאתר קבלה

הדבר הכי חשוב אצל המורים בישראל זה טיולים וריקודים ......

הלוואי שיעשו כזה מחקר על מערכת החינוך החרדית ואז היא תדורג במקום ראשון בעולם.

מה יצא מהפינים? רק ישראלים יכולים להתפעל מהשטות

חחחח

חינוך דמוקרטי

Israel not a better place than a nother country.....They don't have a better schools .. ...

שלום חבר נפגעתי ושבור לב כשקרה בעיה גדולה מאוד ביני לבין בעלי לפני שבעה חודשים בנישואיי. כל כך נורא שהוא לקח את התיק לבית המשפט לגירושין. הוא אמר שהוא לעולם לא רוצה להישאר איתי שוב ושהוא כבר לא אוהב אותי. אז הוא ארז מהבית וגרם לי ולילדי לעבור כאבים עזים. ניסיתי בכל האמצעים האפשריים להחזיר אותו, אחרי הרבה תחנונים, אך ללא הועיל. והוא אישר שקיבל החלטה ולא רצה לראות אותי שוב. אז ערב אחד, בדרכי חזרה מהעבודה, פגשתי את חברתי הוותיקה שחיפשה את בעלי. אז הסברתי לו הכל, אז הוא אמר לי שהדרך היחידה שבה אוכל להחזיר את בעלי היא לבקר אצל זורק כישוף, כי הוא באמת עשה את זה גם. אז מעולם לא האמנתי בקסם, אבל לא הייתה לי ברירה אלא למלא אחר עצתו. לאחר מכן הוא נתן לי את כתובת האימייל של זורק הכישוף שהוא ביקר. ד"ר אלאבה. למחרת בבוקר שלחתי מייל לכתובת שהוא נתן לי, ומטיל הכישוף הבטיח לי שאחזיר את בעלי ליומיים הקרובים. איזו אמירה מדהימה!! אף פעם לא האמנתי, אז הוא דיבר איתי ואמר לי כל מה שאני צריך לעשות. ואז אני עושה אותם בלי עלייה, אז ביומיים הבאים, באופן מפתיע, בעלי שלא התקשר אליי ב-7 החודשים האחרונים התקשר אליי להודיע ​​לי שהוא חוזר. כל כך מדהים !! אז הוא חזר באותו יום, עם הרבה אהבה ושמחה, והתנצל על טעותו ועל הכאב שהוא גרם לי ולילדיי. ואז מאותו יום הקשר בינינו היה חזק יותר מבעבר, בעזרתו של זורק קסמים נהדר. אז, אני אמליץ לך אם יש לך בעיות, צור קשר עם ד"ר אלאבה במייל: [email protected] או צור איתו קשר בוואטסאפ וב-Viber עם המספר הזה: +1(425) 477-2744.......