שני הספרים הללו, ”הרפתקאותיו של תום סויר” ו”הרפתקאותיו של האקלברי פין”, נכתבו תוך־כדי התרסה ז’אנרית נגד ספרי הילדים הטובים, אשר היו רווחים מאוד במאה התשע־עשרה באירופה ובארצות־הברית. היו אלו ספרים חינוכיים וצדקניים, שהומלצו על ידי הכנסיה וחוגים שמרניים נוספים, ובהם הילד דובר־האמת, החרוץ והטוב הופך תמיד לאיש מכובד ועשיר, ואילו הילד העצלן, השובב והשקרן גדל להיות אביון חסר־פרוטה. אך טויין הופך את הקערה על פיה, ולמרות העובדה לפיה תום סויר בורח מן הבית למשך ימים שלמים, גונב, זוכה בפרס באמצעות הונאה, מעשן, משגע את הדודה פולי, נשבע לשווא, שונא לימודים ועבודה, לבסוף הוא וידידו הנווד האקלברי פין יוצאים וידם על העליונה, ואילו אחיו סידני, שהיה תמיד הילד הטוב, חוטף תמיד על ראשו. גם העיירה האמריקנית יוצאת בשן ועין תחת עטו של טויין. לא עוד קהילה מכובדת שהילד הקורא מתבקש להפנים את ערכיה הנעלים כי־אם חבורה של קרתנים טרחנים, מתלהמים, מתחסדים, פתאים, צבועים, צרי־מוחין ותמימים. ביקורי יום ראשון בכנסיה מתוארים כפינת־השיעמום השבועית, ואילו המורה בבית־הספר איננו אלא רודן מטומטם וקטן, המלקה את תלמידיו ומכריח אותם לשנן פרקי־שירה משעממים. דרך נקודת־המבט של ילד בוחן טויין את הערכים המוסריים של החברה האמריקנית בימים שקדמו למלחמת־האזרחים, ולמעשה מעביר עליה ביקורת חריפה במיוחד.
@NostalgiaBlast6784 күн бұрын
ההצגה באמת מקסימה ומושקעת (יחסית לאותה תקופה) אבל לא אהבתי את הרגע שבו חברה של אן שותה את היין ומשתכרת תוך כדי שהיא אומרת ״כדי להכין גלידה - צריך גלידה, ו… *סמים*״. מבחינתי היה אפשר טיפה לערוך את הסצנה הזאת למשהו יותר קליל, ולא ישירות פונה לקהל ההורים.
@ערוץעריכותתקראוליילדהמוזרה5 күн бұрын
אמאמאממא ילדןתתת😍
@Orpaz-b7z9 күн бұрын
אימלה 2024 וסתם מצאתי את זה בסרטונים שליייי🙏🏻
@Usernumber1-o9y12 күн бұрын
17:55 פעם ממש לא אהבתי את השיר הזה כילדה, תמיד העברתי אבל היום זה השיר האהוב עליי מהמחזמר הזה. חבל שאין אותו ביוטיוב:((