וו גדולה

התמכרות לשירת הטבע "כשאתה נהנה מחוויה מסוימת אתה הרי רוצה לחזור עליה שוב, אבל אז עוצמת ההנאה הולכת ופוחתת עם הזמן. בתגובה אתה עושה דברים בעוצמה או בכמות גדולה יותר כדי להגיע שוב לאותה הנאה שחשת בהתחלה", כך מסביר פרופ' פנחס דנון המומחה להתמכרויות את מנגנון ההתמכרות. לכל אדם יש רגעים בחיים שבהם הוא חווה תענוג גדול מאוד, והיה רוצה לחזור עליו אחר כך ולא מצליח. כדי להצליח לחזור על תענוג שוב ושוב בלי שרמת ההנאה תפחת, דרושה התמכרות הפוכה. לא מוכוונת מילוי עצמי, אלא כזו שיוצאת מגבולות האני אל טובת השני. כאשר אדם נותן, מוסר, מתחלק, הוא מתמלא בהרגשה טובה, מרוממת ועמוקה. למה? כי בגישה זו הוא מדמה את עצמו לדרך המחשבה של הטבע, של האלוהים. אם אדם מצליח לכוון את עצמו למלא את הזולת, הוא מתחיל פתאום להרגיש איך הכול סביבו שר. העצמים, השיחים, הציפורים. הטבע נמצא בשירה בלתי פוסקת, כל פרט ופרט שבו היו רוצים לשיר על אהבה ועל חיבור, על החיים הטובים ועל השאיפה לחלוק עם כולם, אבל בגלל שאנחנו מכניסים לכל חלקי הטבע כוחות של תחרות ורכושנות, יש גם בין בעלי החיים שירים עצובים שמבטאים את הצער על חוסר ההרמוניה. אם לא היינו מקלקלים את הטבע היינו מרגישים אותו, שומעים את העשבים, את החיות ואפילו את הרוח, שרים על כל הטוב שבעולם. אם רק נשנה את כיוון החשיבה שלנו נראה את כל הטבע נרגע ומתמלא בשלום, בשלמות, בהשלמה בין כל פרטי הבריאה. ואז נתמכר למנגינה הזאת, לשירה המושלמת הזו. נהיה מכורים לשמוע את הכוח הפנימי של הטבע שר על התחשבות הדדית, מזמר על מגורים משותפים של הזאב עם הכבש.

מדהימה..וואוווו

וואו מהמם!