למה לי לעסוק בדת, או באומנות או באקטיביזם ובכל אידאל אחר בעולם הזה אם אף אחד מאלו שלטענתם יודעים יותר ממני לא יכולים בסופו של דבר לקבל את הנוכחות שלי ולחסום אותי בגלל שאני טרול שטני ופסיכופט? תמיד חשבתי שאידאולוגיה אמורה להכיל את הכלל של "ואהבת"... ז"א המאמין, גם אם לוחם גדול, צריך הכלה מוחלטת, מלאה, יכולת לאהוב ללא תנאי על אף השונות... ברגע שיש לכם שטן אותו אתם מצווים לשנוא אז אתם בדיוק כמו כל מאמין אחר, בין אם לוחם גדול ובין אם אידאליסט המאמין בהרמוניה גמורה... אם אין לכם לב או יכולת להכיל, אני שונא אותך, תכלית השנאה ואתה אויב מבחינתי... אני מרגיש זעם כשאני שומע אותך כי אני יודע שאתה מדבר גדולות גדולות אבל אתה כמו כל האחרים שיש להם ערוץ, אתה לא סובל את הטרול השטן הארור... לא למדתי יהדות, אקולוגיה, אומנות, לוחמה, שאמאניזם וכיוצ"ב רק כדי שכל מי שאדבר איתו יחסום איתי תקשורת ואלמד ממנו שאני לא יותר מפסיכופט אכזרי ומרושע... גם אתה, לך לעזאזל, אני לא מאמין ליהדות שלך.

למה אני צריך לעבוד ליהדות שמוכרת לי פנטגרם במסווה של "מגן דוד"?

בס"ד אמת היא אחת! אלוקים, אשר ברא אלוקים לעשות! כל זמן שאדם שואף להגיע לרצונו של הבורא יתברך לפעול לפי "הוראות היצור" שלו הכתובות בתורה אז יש לנו איש של אמת שמנסה להידמות לרצון העלון לבורא עולם ואם אדם לא פועל לפי כיוון הוראותיו ומצוותיו ל בורא עולם אז הוא שקרן! אמת, מי שהולך בדרכי ה' מת, מי שלא הוכלך בדרכי ה' והרי כל מטרתנו היא ללכת בדרכי ה' ולהגיע לחיי עולם לנצח נצחים לגבי יצחק אבינו ועשיו, כתוב בבירור ויצחק אהב את עשיו, יצחק אבינו ב"אמת" ובתמים האמין שאם יתן את הברכה לעשיו אז הוא ישתפר מכח אהבתו אליו! יתקן את מעשיו ויחזור בתשובה! האהבה מקלקלת את השורה, ועל כל הפשעים תכסה האהבה! וככה זה תמיד בין אנשים החיים ביחד, בהתאמה, שמעדיפים להפסיד בריב לאדם אהוב, מאשר להפסיד אדם אהוב בריב!

על הכותרת של הסרטון סיפורי סבתא אשליות

"הננו זוכרים כי במצב השלם לפני החטא נצטווה אדם הראשון שלא לאכול מן החי, ועל כן אנחנו יודעים שלעתיד לבוא לאחר שהעולם יתוקן השמיים והארץ יתחדשו, וטבע האדם והחי ישתנה ויתרומם ואז נחזור לאותה רגישות מוסרית עליונה שעל פיה אסור יהיה להרוג בעלי חיים כדי לאכול מבשרם" (הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום ב'). "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח" (הושע ב, כ). "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ו-ט) בראשית-תזונה מן הצומח לאדם. חזון אחרית הימים-תזונה מן הצומח לאדם. האדם הירא לשלמות בעבודת ה' ישאף לאידיאלים הגבוהים.

האימרה השגורה על לשון בני אדם למרות היותה שגויה והיא "אין שמחה אלא בבשר ויין". ואלו דברי המקור בתלמוד, הדן במה משמחים את האדם בחג:"ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך,במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעוניין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוהיך', ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" (תלמוד בבלי, פסחים ק"ט ע"א). השמחה בבשר המובאת בשמו של רבי יהודה בן בתירא מתייחסת אך ורק לזמן הקרבת הקורבנות ולא לבשר תאווה, וכאשר בית המקדש אינו קיים אין שמחה אלא ביין. "דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר" (בית יוסף אורח חיים סימן תקכט). "ולאפוקי דבזמן שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין" (לחם יהודה הלכות חגיגה פרק א). וכן ראיתי בפירוש להגדת הפסח לגאון רבי יצחק ב"ר שלמה אלאחדב זלה"ה שכתב "והשתא דאתברר דשמחת החג הוי בזמן הזה ביין". רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח: "והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין". עיין בב"י (או"ח סי' תקכ"ט) שפוסק דאין חיוב לאכול בשר בזה"ז לקיים מצות שמחה שהרי איתא בגמ' דסגי בשתיית יין לחוד ולא בעי אכילת בשר ג"כ. וביאר הגרי"ד בדעת הרמב"ם דא"א לומר דמצות שמחה בזה"ז מוגבלת למעשה של אכילת בשר ושתיית יין אלא היא הוי קיום שבלב שיכול לקיימו ע"י כל מה דמשמחי (הו"ד בשיעורים לזכר אבא מרי, ח"ב עמ' קפ"ח) וכן משמע מהרמב"ם (ספהמ"צ מ"ע נ"ד; הל' לולב, ח) דיוצאין ידי מצות שמחה בכל שאר מיני דברים. "שציונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה 'ושמחת בחגך' [...] והחמור שבהם הוא חיוב שתיית היין דווקא, כיון שהוא מיוחד לשמחה. ולשון גמרא פסחים: 'חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל. במה משמחם? ביין'. ושם אמרו: 'תניא ר' יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר: 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת'. עכשיו אין שמחה אלא ביין, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" (ספר המצוות לרמב"ם, מ"ע נד). אלא שכוונת הרמב"ם לומר, שלעיתים השמחה היא ביין ולעיתים [בזמן בית המקדש] היא בבשר כשם שהסביר הרב אלפאנדרי בעל מרכבת המשנה, הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח:"שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין - אלא ודאי שמ"ש אין שמחה אלא בבשר כלומר אין שמחה האמורה בתורה אלא בשר זבח השלמים שכן כתוב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אבל יין נמי משמח ובזמן הזה אין שמחה אלא ביין אבל מ"מ בשר נמי משמח אבל העיקר הוא היין לזה כתב ואנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר כלומר יש זמן שאין שמחה אלא בבשר והיינו בזמן המקדש שהיה בשר זבח השלמים ואין שמחה אלא ביין בזמן הזה". כתב בשו"ת משנה הלכות חלק ז סימן עח: "תניא ריב"ב אומר בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין אין הכונה דבשר אינו משמח אלא דליכא חיוב לשמח בבשר אלא ביין אבל ודאי יש בזה שמחה אלא שלא חייב בבשר כיון דליכא שלמים אבל ודאי אם אוכל בשר יש בו שמחה ולכן שפיר יכול לקיים המצוה בבשר וביין אלא דהחיוב לא הוי אלא ביין ומדברי הגמרא כאן לכאורה יש ראיה להמג"א הל' פורים שכתב דבזה"ז ליכא חיוב לאכול בשר כלל". ותבט עיני בשו"ת הרשב"ש סימן קעו (ב) על שאלה שנשאל בעניין זה. "שאלה: ראובן רצה להעתיק דירתו ללכת אל עיר אחרת, וכדי לזרז עצמו נשבע שלא יקנה בשר, אפילו בערב שבת ויום טוב לא יקנה בשר עד שיעתיק דירתו, והתעכב ולא הלך כי לא מצא דרך ללכת כרצונו ונתחרט על שבועתו, אם יש לו פתח היתר לשבועתו מאחר שלא נשבע אלא שלא יקנה הוא והיו בניו קונים בשר והוא אוכל, אם היתר זה הוא היתר או לאו. מה דינו בחרטתו ובבשר שאכל עד היום הזה, ושלום תורתך יגדל. תשובה: השבועה הזאת חלות יש לה, לפי שאפילו נשבע בפירוש שלא יאכל בשר בשבתות וימים טובים אין זה נשבע לבטל את המצוה, שמה שאמרו אין שמחה אלא בבשר, אין הדברים אמורים אלא בבשר קדשים, ועל כן אמרו בפרק ערבי פסחים בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר. ואף בזמן שבית המקדש קיים הנשבע שלא לאכול בשר בימים טובים שבועתו חלה ואינה לבטל את המצוה, מפני ששמחת יום טוב אינה תלויה דוקא בבשר, שהרי יום טוב ראשון שחל להיות בשבת לא היו יכולין לשמוח בבשר שלמי חגיגה". וכתב הגאון אב"ד הרב שלמה הכהן מוילנה: "אלא עיקר הטעם הוי משום, דבבשר שלמים הוי אכילה של מצוה וקדושה, והיה בזה שמחה לגוף ולנפש, אבל בבשר חולין דליכא מצוה ליכא שמחה, אבל ביין איכא שמחה גם לנפש" (שו"ת בנין שלמה, הלכות סוכה, סימן מז). הרב חיים דוד הלוי ז"ל: "ומכאן, שכל מה שנאמר בהלכה כמצוה באכילת בשר, כגון בשבתות וימים טובים, ברור הוא שכל זה לאותם בני אדם האוכלים בשר ואינם יודעים או אינם חוששים שאין הדבר בריא, אבל אותם הטבעונים שהגיעו להכרה שאכילת בשר אינו דבר בריא, פשוט ביותר שהם פטורים מעונג שבת ויו"ט ע"י אכילת בשר, ויענגוהו בדברים הערבים לחכם ולבריאותם" (שו"ת עשה לך רב חלק ה סימן מז).