דמויות מקראיות מתמודדות עם בשורת השכול | שיעור 3 - נוכח האובדן | ד"ר גילי זיוון

בקיץ זה, המוטל בצילו של טבח נורא ומלחמה קשה, כשאוזנינו כרויות בכאב ובדאגה להודעות דובר צה"ל על מחיר הדמים הקשה שהמערכה הנוכחית גובה מאיתנו - מתגלים בפנינו מחדש סיפורים מקראיים עתיקים, על אבות ואימהות שאיבדו את היקר להן מכול. כשעולמן של משפחות רבות מתרסק באחת, אנו מקשיבים לסיפורים הללו ורואים את עצמנו. הם הופכים להיות לנו לשפה ברגעים שבהם איבדה לשוננו את כוחה, ומילותינו אינן יכולות עוד לבטא את גודל הקרע ועוצמתו.
במהלך הסדרה נפגוש כמה סיפורים מקראיים המתארים את מפגש האב או האם עם הבשורה המרה מכול. נפגוש את יעקב אבינו הממאן לְהִתְנַחֵם על בנו יוסף; נבחן את דומיית אהרון לנוכח מות בניו ומנגד את הסברו של האח משה לטרגדיה; נקרא את תגובותיו השונות של דוד אחרי מות בניו; ונציץ למדרשי מותה של שרה אמנו לנוכח סיפור העקידה. נשאל לפשרן של התגובות השונות, בעזרת פרשנות הדורות והוגים בני זמננו המתמודדים עם שאלת האמונה נוכח שכול ואובדן.
ד"ר גילי (מבצרי) זיוון, חברת קיבוץ סעד שבנגב המערבי, חברת סגל בבי"ס מנדל למנהיגות חינוכית ובמרכז מנדל בנגב. מלמדת בבתי מדרש שונים מקרא, תלמוד והגות יהודית.
----
מוזמנות ומוזמנים להרשם לרשימת התפוצה שלנו ולהנות מעדכונים על כל האירועים והתכניות שלנו www.bac.org.il...

[@user-rp8fr8us9n]

תודה רבה על השיעור. תמיד כאשר קראתי את הפרשה על מות בני האהרן, דמיינתי את אהרן "עומד דום" ומצדיע לשני בניו... למרות שייתכן שהם נספו בגלל חוסר תשומת לב, במילוי תפקידם. (ראי מקרה עוזה) בהשוואה לשיעור מאתמול, אין לאהרן רגשי אשמה , כמו אצל יעקב אבינו. לדעתי ייתכן גם שליום השמיני יש משמעות . ביהדות הוא מספר טיפולוגי - לדבר שהוא מעל הטבע, אולי עוד נימוק לקושי בהבנת האירוע הטרגי הזה...😢 בשורות טובות.