ד"ר מיכה גודמן - על 4 הדברות הראשונים של עשרת הדברות

מתוך כנס מנהלים של פרויקט עשרת הדברות

[@user-mp9ik3ot2w]

בשלב מסויים העובר מתהפך ברחם, ראשו כלפי מטה, זה מה שנדרש מאיתנו, "להתהפך", להבין שיש הזדמנות לשינוי אדיר ביחסים, בחברה ובכלכלה - מ - "אני" ל - "אנחנו", כוחות מנוגדים שצריכים למצוא את המשותף ביניהם, המחבר אותם כאנושות אחת

[@hh-kq7iq]

חקי חיון , חזק וברוך , שיחה מעניינת.

[@yonatanlevi47]

מדהים! אוהב אותך

[@yeshosha4312]

בן אדם שרוצה לחיות ממקום נקי ואמיתי, צריך לבדוק את הכוונה שעומדת מאחורי כל פעולה שהוא עושה.

[@nissimlevi9445]

אתה מיסתבךמומסבך את כל העניין אלוהים זה לא משהו מת זה דבר חיי וקיים ונוכח ומוכר ונמצא איתנו בכל רגע באופן אישי ולא צריך כל כך הרבה פלונטרים התורה אתה לא יכול לפרש נכון כי בסך הכל זה סוד של קשר באהבה וידע דרך תפילת הלב

[@user-wq6fi6sv5v]

לא לשכוח שצריך גם לקבוע עתים לתורה גם בימי החול.

[@maple7432]

קראתי את הספר שלו הוא חכם מאוד

[@user-xy6gi2th2z]

אתה טוב בתור סטנדפיסט

[@user-dy5ig2mx6v]

יפה מאוד! "שבת" בשפת חז"ל הוא שבוע.

[@israelbekerman5268]

שששש₪שששש1שששש11111ש

[@USER-jo7yz]

The problem is that part of the society converges to Athens and less to Jerusalem. That polarised the religious population vis-a-vis the cecular one, a fact that was less profound in the past! To belong to the choiced people is identical to following the commandments, not having a Jewish mother! The commandments are the essence of the Jewish G_d! Not the mystery about Him! The latter is a Christian habit.

[@user-bv2zd3ey6m]

אני רואה בדבריך בילבולי מוח

[@user-dm3mb9wn9v]

כבר חכם יווני קדום ציין " אם סוסים יכלו לכתוב היו כותבים שאלוהים ברא את הסוס בצלם אלוהים! וכך יתר בעלי החיים כולל החזירים! " כול החזירים נבראו בצלם אלוהים " !

[@47ilana]

מי החליט לחלק את הדיבר הראשון לשניים ? (בין כול "דיבר " ו"דיבר", אנו מוצאים (ס) , בספר שמות נימצא פעמיים (פ) אך בשום מקום לא פיצלו את הדיבר הראשון) הדיבר הראשון , משתרע על פני 4 פסוקים, ו * אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. ז לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, כָּל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. ח לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ט וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מצותו (מִצְו‍ֹתָי). {ס} הדיבר הראשון נושא את אנרגיית ה- "אש". זה הסנה הבוער, ו-"עמוד האש" ההולך לפני המחנה. זו אנרגיה שלוחמת את מלחמת השלום והצדק, היא נמצאת בניצוץ האלוהי הנמצא בכול אחת ואחד מאיתנו, וכדי שנוכל לחבור אל הניצוץ הזה אנו נקראים להסיר את "עורלת הלב" , ערלה זו היא הרעל אשר מונע מהאדם לראות את מי שעומד מולו, לנהוג באדם - בחי ובצומח בכבוד הראוי לכול אשר נברא. הדיבר השני נושא את אנרגיית ה- "אדמה". : ס} י לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. {ס} כמו אמא אדמה המזינה ומצמיחה - כך דיבר זה מנחה אותנו אל דבר השם, אל המשמעות האמיתית של שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אל היסודות אשר הנחו את הבריאה ואשר נדרשים לצורך המשך קיום מאוזן - כי רק באיזון נוצר השפע האין סופי. הדיבר השלישי נושא את אנרגיית ה- "אויר" רוח. ז זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל- מְלַאכְתֶּךָ. ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ. {ס} דיבר זה מחבר אותנו אל הרוחניות ואל אותה "נשמה יתרה" שניתן לחוות ביום השבת. בדיבר זה אנו מוצאים את הרמיזה ש- "אחרית הימים" היא בגרות המשחררת את האחיזה והתלות בחומר. והבנה זו מאפשרת את השפע האין סופי. הדיבר הרביעי נושא את אנרגית ה- "מים". אנרגית המים מסמלת את הרגש והרגשות. יא כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר- יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. {ס} להבנת השליחות הקשה של האבות והאימהות נדרש חיבור רגשי עמוק. רק עם חיבור רגשי עמוק תהה לנו היכולת להבין שההתנהלות של אבות אברהם יצחק ויעקב, והאימהות שרה רבקה רחל ולאה נועדה ללמד אותנו מה מוביל לצער למייצרים ובכייה לדורות. ההכרה וההבנה שהשיעורים אותם מכין יְהוָה , לאברם ולזרעו נועדו כדי שתיווצר הבנה על סמך ניסיון והתנסות כאובה , התנסות אשר תוביל אל ההארה ועל ידי כך תיווצר היכולת להיות "האור לגויים" ולהשלמת המשימה כפי שכתוב : וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. כול מערכת יחסים עם ההורים היא מערכת המורכבת, היא מערכת רגשית מאוד וההשפעות לחיוב ולשלילה הן כמו אדווה היכולה להסתיים בצונמי. 4 הדיברות הראשונות , (וגם ההיררכיה שלהם ) נושאות את ארבעת היסודות הבסיסיים " אש " " אדמה " " אויר " ו- " מים ". ששת הנותרים מהווים את המשולש העליון והמשולש התחתון של ה- "מגן דוד".

[@user-mp9ik3ot2w]

אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" - דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש. גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם - בעוצמה מוגברת יותר. אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה. לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון. תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו. אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור. המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל. הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים - זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית? כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם. לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.

[@mayagabrieli3415]

איפה הוצג הסרט " אגדת החורבן:"? מי חיבר את התסריט? האם יש תרגום לאנגלית? תודה על ההערה המענינת. מאיה גבריאלי.

[@user-dm3mb9wn9v]

הדתיים מייחסים את הדברים הטובים לחבר בדמיוני שלהם, אבל אני שואל מי לדעתם הכניס את בני ישראל למצרים לבית עבדים?

[@AseretHadibrot]

לא הבנתי את השאלה שלך. הדתיים לא מייחסים לאף חבר שלהם שום דבר. כי אלוהים זה לא חבר. ואנחנו אומרים שיוצר הכל הוא בוודאי מכוון הכל, את הטוב ואת הרע כפי שהוא נתפס בעינינו. אבל ממנו יוצא רק טוב. בצורה פשוטה: כשרופא פותח לך את הבטן בניתוח חירום זה נראה רע כי הוא חותך לך את הבטן...

[@user-dm3mb9wn9v]

@@AseretHadibrot עדיין לא הבנתי מי הכניס את בית ישראל למצרים בית העבדים? למה היהוה הזה כול כך עף על עצמו? מה אכפת לו שנעבוד אלים אחרים? ההסבר שלי שהרבנים הם שמדברים כאן וזה ברור מאד שלרבנים זה מאד אכפת כי זה הלחם שלהם ואינם רוצים לחלוק אותו עם אחרים!