שגיב פרידמן 2/2

[@danitorbo1782]

אחרי 10 שנים משהו פה?

[@bucciaratigang60]

11

[@speedy5015]

11 וחצי

[@Rak_ahava]

12

[@iloveroyandmishel]

חחחח האדישות שלו זה היופי בסטנדאפ שלו!!

[@ThaiCarm]

"ויש את השלטים שאתה לא יודע איך להיערך לקראתם. 'זהירות, כביש מקורצף'. כן? אז?" חחחחחחחחחחחחחחחח אני מתה עליו

[@ydoron]

"מכל העדות הכי שמחים זה התימנים, מה שמוזר כל השאר שמחים שהם לא תימנים"

[@metalandfootball]

הבדיחה עם התימנים ענקית!!!!!

[@yasmin-king]

יש גם שמפה שכתוב עליו כשר לפסח XD חחח זה סתם הזכיר לי

[@barnashon9]

איזה מצחיקק איך שהוא מספר את הבדיחותתת

[@MrPivot6]

אדישות - מצחיק

[@DannyMichaeli5]

הכי חזקקקקקקקקקקקקק בעולם

[@אוריאלדוד-ג3צ]

אדיר!!

[@SuperMrsMaya]

בגלל שהוא אדיש זה מצחיק

[@Mutnaye]

חחחח כל דבר מרגיז אותי רואים

[@Weitzman123]

יוחזר סטאנד אפ יומטוב לאלתר!

[@adidi12348]

האדישות שלו הורגת אותייייי

[@Yardennnnnn]

חחחחחחחחחחח בור פתוח

[@hhdfuhsgs1213]

יש ת'שלט הזה שנקרא בור פתוח אם הוא היה סגור הוא לא היה בור

[@Erez84]

אמינם מצחיק בעברית

[@generaldistrust]

זה היה צריך להיות הפוך, זה הראשון לא השני אאל"ט

[@0544332926]

חחחח

[@assaf11221]

הכל על שלטים חחח אבל עדיין מצחיק !!

[@eliy5550]

תבנו...... חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני מתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!

[@משהעבדי-צ1מ]

לרפא את הנפש בכוח המילה הכתובה התרגיל הבא פשוט וקל ליישום: אתם מתנתקים מהעולם כל יום לחמש עשרה דקות, מתיישבים בתנאים הנוחים לכם וכותבים באופן אסוציאטיבי, ברצף וללא הרף. לא מתחשבים בשגיאות כתיב, לא עוצרים לצורך תיקוני תחביר. לא מתחשבים בכלום. פשוט כותבים באופן אנונימי ובידיעה שבעוד רבע שעה תוכלו לקרוע את הנייר לגזרים והטקסט ייעלם כלא היה. אף אחד לא יקרא זאת לעולם. זאת על רגל אחת תורת הביבליותרפיה, שיטת טיפול פסיכולוגית בהבעה ויצירה. מחקרים רבים מראים שכתיבה היא ריפוי לגוף ולנפש. לא כתיבה ספרותית או עיתונאית, אלא כתיבה אינטואיטיבית - כתיבה חופשית שבאה מתוך תחושה פנימית, פולטת את כל הרגשות והספקות שעולים בראש בלי צנזורה ובקרה, בלי שפיטה של התוכן, בלי לשפר ולתקן. כתיבה כזו היא ללא ספק יעילה יותר מדיבור, כי בדיבור מה שיצא התפוגג ונעלם, ואילו הבעה בכתב נחקקת בלב האדם. כתיבה היא פעולה משמעותית ורצינית יותר, היא טבולה בכוונה הפנימית של האדם הכותב. לכן אם אדם משתוקק להביע את עצמו על ידי כתיבה, עצם הכתיבה עצמה - אפילו שמכוונת לעצמו בלבד - תעזור לו לארגן את עצמו מבפנים. במידה והאדם יתרגל את הכתיבה יום אחר יום היכולות שלו ישתפרו פלאים. הביטוי הפנימי ירפא אותו וייתן לו חוסן נפשי. כך בהדרגה ילמד האדם הכותב לבדוק את עצמו, להכיר בנקודות הרעות שלו ולתקן את עצמו. זה דבר נפלא שמומלץ גם לדור הצעיר. ותמיד יש על מה לכתוב, שכן אנחנו עשויים רצון לקבל הנאה לתועלת עצמנו, אגו שעובד שעות נוספות ומעוות לנו את תפיסת המציאות, סוחט אותנו ומשאיר אותנו בלי כוחות. האגו הזה שולט בנו כמו נחש ארסי, מנהל את העולם הפנימי שלנו כראות עיניו הערמומיות, ועם כל מנת כתיבה אנחנו לומדים להקיז אותו מתוכנו עוד קצת, לחלק אותו לחתיכות, לפרק את המורכבות שלו, לדלל אותו, להבין אותו ואותנו דרכו, וכך בכל פעם להתחיל להתארגן מחדש. הכתיבה מתקנת את הנחש, את האגו שלנו. ואין מה לחשוש שמא הוא ייעלב, אלא לכתוב בצורה חופשית - לכתוש אותו, לקטול אותו, להגיד לו בפנים מה שרוצים. גם אין פחד מהתמודדות עם אירועי העבר, אפילו הטראומטיים ביותר. כי מי שמביט קדימה ושואף להתקדם בחייו, כל הזמן מביט לאחור. אי-אפשר לצעוד לעתיד בלי להישען על ניסיון העבר. אנשים שיש להם נטייה לכתיבה, או כאלה שמנצלים הזדמנויות לשפוך את ליבם כדי לשפר ולהיטיב את חייהם מתגלים כאנשים עמוקים ומיושבים יותר. לכן טוב לאדם לכתוב את חייו, להמטיר משפטים המתארים את המצבים שעבר, את המצבים שעובר ואת המצבים שמצפה לעבור. זה חשבון נפש ששווה כל מילה.

[@joony44]

בואנה מה אתה בלחץ?אז מה אם אתה תימני עצבני?

[@ESC_Israel]

מי חשק בזה ח גדול

[@Rak_ahava]

איזה רעש מעצבן יש לדבר הישן הזה