האידאולוגיה של אברהם שטרן

אברהם שטרן(1907-1942) היה מפקד לח"י לוחמי חירות ישראל. גוף מחתרתי שנלחם באימפריה הבריטית למען שחרור ישראל. הוא לא רק היה לוחם חירות, אלא בראש ובראשונה משורר ואידאולוג שהאמין בסגולה של עם ישראל בבעלותו על ארץ ישראל ובגאולת ישראל, וכפי שהוא היה לוחם ללא פשרות ככה הוא גם היה אידאולוג ללא פשרות.
האידאולוגיה שלו משתקפת בהמנון לח"י "חיילים אלמונים" בשירים הרבים שלו. וזאת אידאולוגיה של אדם שמאמין בגדולה של עם ישראל ביכולת שלו לנצח, באידאל הכיבוש של המכורה, היא ארץ ישראל, במסירות ונאמנות קנאית לרעיון העם והארץ ובסופו של דבר בית המקדש. המסמך שהוא פרסם ב1940, "יח' עיקרי התחייה", הוא מניפסט אידאולוגי ותוכנית המדינית שלו לכינון מלוכת ישראל. העיקר הראשון מתאר את גדולתו של עם ישראל, השני את ארץ ישראל. ואילו השלישי הוא החשוב מכולם, "העם ומכורתו", בו הוא מתאר את השייכות הבלעדית של הארץ לעם ישראל, וכי הזכות של עם ישראל על ארץ ישראל נובעת מזכות הכיבוש בחרב. בגלל שישראל כבש את הארץ בחרב לכן הארץ הזאת שייכת לו.
זאת אידאולוגיה של לוחם ואידאולוג ללא פשרות, שיש לנו הרבה ממה ללמוד ממנו.