הסלפי עם טראמפ והדמעה של ביידן: הרגעים ההיסטוריים בביקורים הנשיאותיים

[@oritcohen714]

2:46 מעניין מה היה שם באתה השיחה

[@אנונימי-ה6ע]

מה שבטוח אהבו את ביבי ועדיין אוהבים אותו ככה רואים

[@idan111]

תנוח מוכה כת שכמותך

[@רמיישראללוי]

איזה קטע זה שבכאן 11 מוצאים תמיד את הדברים הלא טובים את הדברים הרעים איך זה שפשוט תמיד רואים ככה זה שהראש עקום אז מה אני ראיתי איזה יופי שבאים ומכבדים והקשרים שלנו איתם טובים

[@eliranpinhasov5940]

1 - ביזיון הסלפי של אורן חזן נכנס לפנטאון של הביקורים הזכורים ! נאהב או לא!

[@evyatardidi1907]

למה ביזיון

[@eliranpinhasov5940]

@@evyatardidi1907 נראה לך הגיוני?!

[@evyatardidi1907]

@@eliranpinhasov5940 נראה לי לגיטימי לחלוטין לא בכל דבר צריך רשמיות מוגזמת תאמין לי אחרי הסלפי הוא התייחס לישראל בצורה פחות עוינת למרות שהוא אהב את ישראל אבל ברגע שאתה מדבר אל אדם בגובה העיניים אוטומטית הוא ידבר איתך חופשי

[@eliranpinhasov5940]

@@evyatardidi1907 אתה רציני לא רשמיות אבל זה שוק? עזוב זו דעתי

[@shlomi_yamin]

הוא נראה כמו דביל שמתפרץ ומבקש סלפי.. דביל.

[@Mr_Yona_Edit]

זה רק אני או שמירב מיכאלי לוחשת לביבי

[@ye292]

שרה לבשה שתיח אדם למה כדי לדרוך עלה...

[@שיראלכהן-ח7פ]

אני לא מבין את הקטע של בנט לצאת כל הזמן כאילו יצוגי והוא מותח את עצמו כמו איזה קונדום קרוע

[@nonakotler3634]

"כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם? נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע. במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים. התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד. העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.

[@boratab]

לא שאלתי

[@Ben-El_Musayov]

3 פנתיאון*

[@משהעבדי-צ1מ]

להיות יהודי כל אדם תופס את העולם קצת אחרת, וגם יהודים תופסים את העולם קצת אחרת מלא-יהודים. מהו בדיוק השוני, בהרגשה, בצורת המחשבה, ביחס למציאות? מה מאפשר ליהודים לזכות בהצלחות כה רבות? איך אפשר למקסם את מימוש הפוטנציאל היהודי? מספר תובנות מחכמת הקבלה. הרגשה עצמית היא דבר שנמדד ביחס לסביבה, והיא מתפתחת באדם לאורך השנים. תינוק מתחיל להתפתח על ידיה של אימו, בהמשך הוא מגלה בני משפחה נוספים שאוהבים אותו ורוצים בטובתו. עם יציאתו מחיק המשפחה, הוא נתקל בכל מיני צורות יחסים, ולומד שלא כולם מתייחסים אליו בשווה. יש שמתייחסים אליו טוב, אחרים פחות. יהודי שגדל בין אומות העולם, מגלה שמתייחסים אליו בצורה מיוחדת לא מפני שהוא אישיות כזו או אחרת, אלא מעצם השתייכותו לעם ישראל. הסובבים אותו מראים לו שהוא אינו כמוהם, שיש ביניהם ריחוק ואפילו שנאה כלפיו. למה? יכולות להיות בפיהם כל מיני סיבות, אבל בשורה התחתונה פשוט אומרים לו שלא אוהבים אותו בגלל שהוא יהודי. נקודה. במהלך חייו הוא מגלה שגם כשהוא מצניע את יהדותו, יש שמזהים אותו לפי התנהגותו. לפי חכמת הקבלה כך הם פני הדברים, מכיוון שבמקורם היהודים באמת יצאו משורש שונה מכל יתר באי עולם. במה מדובר? מצד הטבע, האדם בנוי מחומר בסיסי שנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג", או בקיצור אגו. הטבע האגואיסטי הזה מכוון את האדם לחשוב על עצמו, ואיך יוכל לנצל להנאתו את כל מה שסביבו. יהודי, לעומת זאת, מקורו בשורש אחר שמכוון לחשוב כל הזמן רק על איך להיטיב עם הזולת. אמנם היהודי של היום בדרך כלל רחוק מכך, אבל זה מה שטמון בשורשיו. היסוד היהודי מגיע מאברהם איש החסד, והוא מושתת על תפיסה של אחדות הכול, חיבור כל חלקי המציאות למערכת אחת. משום כך, יהודים ניחנו בראיית עולם גלובלית, קוסמופוליטית, כוללת. במאמרו "הערבות", כותב גדול המקובלים במאה העשרים, הרב יהודה אשלג (בעל הסולם): "האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו". הוא גם מדגיש כי "העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, הוא הסולם לתכלית הבריאה". בעבר עם ישראל התקיים לזמן מה בגובה הרוחני של "ואהבת לרעך כמוך", אך כשהאגו התנפח התעוררה שנאת חינם שהחריבה את רשת הקשר ההדדי בקרב העם. מאז החורבן, כל יהודי נמצא בפיצול פנימי: מצד אחד יש לו אגו כמו כולם ואף מוגבר הרבה יותר, מצד שני כלי התפיסה הפנימיים שלו מסודרים לראיית עולם מתקדמת יותר, אינטגרלית. זו הסיבה לכך שיהודים מצליחים מאוד. למעשה, יהודים יכולים להצליח פי מיליון, כי ההכנות שיש בהם מצד הטבע הן לתפיסה בלתי מוגבלת. מימוש מלא של הפוטנציאל הזה דורש שיטה לפיתוח היכולת לחשוב בכיוון לא-אגואיסטי, כלומר "מה טוב לזולת, מה טוב לכולם". בהגדרה רוחנית, יהודי, מלשון ייחוד, הוא מי ששואף לייחד, לחבר, להתעלות מגבולות האגואיזם הצר ולראות את כל חלקי המציאות כאברים שונים בגוף אחד. אל הרמה הזו יכול להעפיל כל אדם בעולם שמתעורר בו הרצון לכך. לראייה, לאורך ההיסטוריה רבים מאומות העולם הצטרפו לעם ישראל. ביניהם היו אונקלוס הַגֵר, רבי עקיבא שהיה בן גֵרים, רות המואבייה שנעשתה לסבתא רבתא של דוד המלך - דמויות שהפכו למרכזיות בחיי העם היהודי. אמנם נטייתו הטבעית של האדם היא לחשוב על עצמו, אך מהות ההתפתחות היא להרגיש שאני זה לא רק אני אלא כל המציאות, והיא לא רק שלי אלא של כולם. בשיא התפתחותו האדם מגלה את כל המציאות, כל העולמות, כל הנבראים, בכל הצורות - כמכלול אחד שמתמלא עם אור אחד. מדובר בתפיסת מציאות עליונה, אינטגרלית, שלמה ונצחית, ועל המצב הנעלה הזה נאמר בנביא: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). אם כן, להיות יהודי זה לא סטטוס מולד, אלא רמה התפתחותית שאליה צריך להעפיל. יהודי הוא מי ששם לו למטרה לאחד את כל באי עולם בקשרי אהבה ונתינה טהורה, לצורך גילוי מחשבת הבריאה. מן המקורות "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכול בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכול, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה". בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", א', הסתכלות פנימית, ח' "בגמר התיקון אז יהיה 'הוא אחד ושמו אחד', משום שאז כבר יהיו הנבראים ראויים לקבל את כל הטוב, מה שחשב בעדם". הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג, מאמר "הוא ושמו אחד" "למה נקרא שמו [של מרדכי] יהודי? לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם". מדרש רבה, מגילת אסתר, פרשה ו, פסקה ב

[@kobi-.d1098]

2. לא מעניין

[@xthegodzombie]

צ'אד

[@oriytx123]

👎🤬