מתבגרים, לא מה שחשבתם

לרגל יציאת הספר "משלנו": עינת נתן משוחחת עם מתבגרים
(כתבת: רותי שילוני, חדשות 12)

[@user-yt1ip1uv1c]

וואי מהמם!! נותרתי ללא מילים!

[@user-zg3nb1mk5b26]

כולם ילדים טובים ,אבל מבולבלים ,כי ההורים גם מבולבלים בגלל כל המסכים ,המסכים זה הדבר הכי רע שישנו מכל הדורות, ההורים הם האחראים לילדיהם ולעתידם .ההורים כיום עסוקים בלהביא עוד ועוד כסף הביתה לרווחת המשפחה ,במקום כל זה ,צריך בראש ובראשונה לדבר איתם כמה שיותר ,לפתח נושאים ,לתת להם זמן איכות יחד ,אם זה ללכת סתם להליכה יחד בשכונה או בכל מקום אחר ,וליצור קשר אישי ,לא להיות "כספומט" של המתבגר ,ולא "לפצות " אותו בכל מיני "שוחד" פשוט לדבר איתם ,הדיבור יוצר קשר טוב ,וקשר טוב יוצר ילד מודרך ומוצלח .

[@tzahiturgeman2651]

עינת רק עכשיו נחשפתי לפודקאסט שלך "אמא אמא" ואני ככ מתחברת!! אני מרגישה ככ יוצאת דופן בתפיסה שלי לתת לילדים להיות הם. לבהות, לקחת את החיים באיזי, להתבשל. לאן כולם רצים? למה ילד צריך להיות דוגמן של ההורות שלנו ולא הוא עצמו?

[@tamara3782]

*גיל ההתבגרות: גיבוש הזהות העצמית* גיל ההתבגרות. אם נבין לעומק מה עובר על הילדים כבר משנותיהן הראשונות, נוכל לעזור להם לגבש אישיות. על קליטת תבניות, על שינויים ועל ספקות, על חיבור בין אנשים ועל המפתח להצלחות גדולות. בשנות הילדות, הילד סופג התרשמויות. מצד הטבע, יש לו רצון לקלוט את העולם לתוכו, למלא את הזיכרון, השכלי והרגשי, בכל מיני הבחנות. הוא רואה סביבו כל מיני תופעות, צורות שונות של התנהגות, ומכניס אותן פנימה. בשלב הזה, תפקידנו כהורים הוא בעיקר לתת לו דוגמאות טובות. כדאי מאוד להסביר כל הזמן בקול רם מה אנחנו עושים ולמה, אילו מחשבות ושיקולים עוברים לנו בראש, מה אנחנו מרגישים, מה משמח אותנו ומה פחות, וכן הלאה. כך תיבנה בילד מין תוכנה לבירור מהו טוב ומהו רע, ובעזרתה יבנה יחס נכון להתרשמויות שהוא סופג מהסביבה. במעבר לגיל ההתבגרות הילד מתחיל להראות את עצמו כמבין, כמרגיש, כפועל בעצמו, כאחראי כביכול על מה שהוא מחליט, עושה, קובע. האישיות שלו מתחילה לדבר מתוכו. הוא כבר פחות מסתכל על איך מתנהגים אחרים, ויותר מרוכז בלהציג את עצמו. אם בשנותיו הראשונות הוא כמו צבר קלפים שונים, אגר התרשמויות ודמויות שונות בתוכו, עתה הוא מתחיל לבנות מהם את האישיות שלו. ההנאה שלו באה עכשיו מהבלטת העצמאות והייחודיות שלו. "זה אני, תראו אותי, אני פה!". גיל ההתבגרות זהו גיל של תקשורת אקטיבית. גם בשלב הזה כדאי שנראה לנער דוגמאות, שיראה איך אנחנו מבטאים את עצמנו במגוון צורות: באחריות, בהתחשבות, באהבה, בהכנעה, בשליטה, בספקות, ועוד. חשוב להראות יחס מאוזן לכל תופעה, שכולל שתי נקודות מבט הפוכות: מצד הכוח ומצד החולשה, מצד הידיעה ומצד הספק, מצד ההרגשה ומצד חוסר התחושה, מצד המשיכה ומצד הדחייה, וכן הלאה. יכולים לעזור פה שיחות ודיונים, משחקים מיוחדים, טיולים, הצגות תיאטרון, סיורים במוזיאונים, ספרים וכדומה. המטרה היא להביא בפני המתבגר מגוון דעות, התרשמויות חיוביות ושליליות, שיבנו בו הסתכלות רבגונית וביקורתית על כל דבר ועניין. בדרך זו נעזור לו לפתח יכולת להבין ולהרגיש כל אדם, גם אנשים שחושבים אחרת ממנו. בנוסף, הדבר יסייע לו להבין את עצמו ואת השינויים התכופים שמתחוללים בו. במבט כולל, בניית רוח האדם היא אומנות של ממש. האדם שבאדם נוצר בהתעלות מעל האגואיזם הצר. התהליך מתחיל מהתבוננות על עצמך מהצד. 'בזה אני חלש, בזה אני חזק, ואני מודע לחולשות ולחוזקות שלי. וכשאני מסתכל על מישהו או על משהו סביבי, אני רואה אותם בצורה מסוימת דווקא, כתוצאה מהרצונות והטעמים האישיים שלי. הנתונים הפנימיים שבי, מרכיבים לי מין משקפיים שדרכן אני רואה בצורה מסוימת את עצמי ואת האחרים, את כל החיים. ואולי אם הייתי מבצע שינויים כלשהם בתוכי, יכול להיות שהייתי רואה את אותם דברים בצורה קצת שונה'. בירורים כאלה יביאו בהדרגה את המתבגר להבנה שייתכן שמה שהוא חשב אתמול, ישתנה מחר. אין בחיים דבר שהוא מוחלט, כל אחד משתנה כל הזמן, ובהתאם לכך משתנה לו תפיסת העולם. אדם שלא משתנה הוא כמו אבן, לא מתפתח בכלל, וזה טוב מאוד להיות כל יום אדם חדש. והאמת? היא לא נמצאת בכיס של אף אחד. אפשר להתקרב אליה רק יחד, אם לומדים להתקשר נכון, אדם לאדם. בין הלבבות הפתוחים של אנשים, שם בדיוק מתגלים כל הדברים הטובים. שם אנחנו זה את זה משלימים, לדמות אדם אחד. יוצא שגיל ההתבגרות, במובן המלא של המילה, נמשך בעצם כל החיים. זהו המעבר מתפיסת העולם דרך משקפיים אגוצנטריים, טבעיים, לתפיסת העולם דרך משקפיים של חיבור נכון לאחרים. ואהבת לרעך כמוך, אמרו על כך הגדולים, ושם בדיוק מצוי הפתרון לכל הבעיות ולכל הקשיים. העתיד הוא בחיבורים משלימים, וזהו המפתח לכל ההישגים שעליהם אנחנו חולמים.

[@user-ek9np5vm1t]

כולם ילדים טובים מבית טוב. לא רואה איפה האתגר. מתחבקים עם ההורים אחרי חצי שעה? ממש אידיליה. בשביל מקרים כאלה לא צריך מומחים בתחום. לדעתי ''הסוד'' להצלחה הוא פחות להחדיר לילדים ציניות וראיה ביקורתית. יותר להטמיע בהם קבלה והכלת הזולת כחלק מהאופי האישי שלהם. איך עושים זאת? להוציא אותם מהמסכים ולגרום להם להיות ידידותיים לחברה ע''י תנועות נוער ופעילות פיזית התנדבותית. זה המתכון ליחסים בריאים.

[@aliaalia7445]

חבל שאין בכלל הרבה,הרצאות על אמא לבד.כשאבא לא בתמונה... רוב על משפחות מלאיות..

[@tomassagenshaft7727]

כשאני דופקת בדלת ורוצה להכנס היא מגלגלת עיניים ואומרת נו מה

[@linoyturgeman6041]

10:53

[@tomassagenshaft7727]

בת 16 שנים שלי מסרבת בתוקף לדבר איתי על מיניות ...אין לה חבר והיא אומרת שהיא כבר יודעת הכל ולא חייבת אותי ...כל פעם בכל שיחה מכניסה לי את לא מבינה כלום אני סהכ בת 40 אמא צעירה איך נהייתי כזאת שלא מבינה כלום🙄

[@errezmardi506]

40 לייקים, 0 דיסלייקים

[@ronibark5804]

גיל ההתבגרות: גיבוש הזהות העצמית גיל ההתבגרות. אם נבין לעומק מה עובר על הילדים כבר משנותיהן הראשונות, נוכל לעזור להם לגבש אישיות. על קליטת תבניות, על שינויים ועל ספקות, על חיבור בין אנשים ועל המפתח להצלחות גדולות. בשנות הילדות, הילד סופג התרשמויות. מצד הטבע, יש לו רצון לקלוט את העולם לתוכו, למלא את הזיכרון, השכלי והרגשי, בכל מיני הבחנות. הוא רואה סביבו כל מיני תופעות, צורות שונות של התנהגות, ומכניס אותן פנימה. בשלב הזה, תפקידנו כהורים הוא בעיקר לתת לו דוגמאות טובות. כדאי מאוד להסביר כל הזמן בקול רם מה אנחנו עושים ולמה, אילו מחשבות ושיקולים עוברים לנו בראש, מה אנחנו מרגישים, מה משמח אותנו ומה פחות, וכן הלאה. כך תיבנה בילד מין תוכנה לבירור מהו טוב ומהו רע, ובעזרתה יבנה יחס נכון להתרשמויות שהוא סופג מהסביבה. במעבר לגיל ההתבגרות הילד מתחיל להראות את עצמו כמבין, כמרגיש, כפועל בעצמו, כאחראי כביכול על מה שהוא מחליט, עושה, קובע. האישיות שלו מתחילה לדבר מתוכו. הוא כבר פחות מסתכל על איך מתנהגים אחרים, ויותר מרוכז בלהציג את עצמו. אם בשנותיו הראשונות הוא כמו צבר קלפים שונים, אגר התרשמויות ודמויות שונות בתוכו, עתה הוא מתחיל לבנות מהם את האישיות שלו. ההנאה שלו באה עכשיו מהבלטת העצמאות והייחודיות שלו. "זה אני, תראו אותי, אני פה!". גיל ההתבגרות זהו גיל של תקשורת אקטיבית. גם בשלב הזה כדאי שנראה לנער דוגמאות, שיראה איך אנחנו מבטאים את עצמנו במגוון צורות: באחריות, בהתחשבות, באהבה, בהכנעה, בשליטה, בספקות, ועוד. חשוב להראות יחס מאוזן לכל תופעה, שכולל שתי נקודות מבט הפוכות: מצד הכוח ומצד החולשה, מצד הידיעה ומצד הספק, מצד ההרגשה ומצד חוסר התחושה, מצד המשיכה ומצד הדחייה, וכן הלאה. יכולים לעזור פה שיחות ודיונים, משחקים מיוחדים, טיולים, הצגות תיאטרון, סיורים במוזיאונים, ספרים וכדומה. המטרה היא להביא בפני המתבגר מגוון דעות, התרשמויות חיוביות ושליליות, שיבנו בו הסתכלות רבגונית וביקורתית על כל דבר ועניין. בדרך זו נעזור לו לפתח יכולת להבין ולהרגיש כל אדם, גם אנשים שחושבים אחרת ממנו. בנוסף, הדבר יסייע לו להבין את עצמו ואת השינויים התכופים שמתחוללים בו. במבט כולל, בניית רוח האדם היא אומנות של ממש. האדם שבאדם נוצר בהתעלות מעל האגואיזם הצר. התהליך מתחיל מהתבוננות על עצמך מהצד. 'בזה אני חלש, בזה אני חזק, ואני מודע לחולשות ולחוזקות שלי. וכשאני מסתכל על מישהו או על משהו סביבי, אני רואה אותם בצורה מסוימת דווקא, כתוצאה מהרצונות והטעמים האישיים שלי. הנתונים הפנימיים שבי, מרכיבים לי מין משקפיים שדרכן אני רואה בצורה מסוימת את עצמי ואת האחרים, את כל החיים. ואולי אם הייתי מבצע שינויים כלשהם בתוכי, יכול להיות שהייתי רואה את אותם דברים בצורה קצת שונה'. בירורים כאלה יביאו בהדרגה את המתבגר להבנה שייתכן שמה שהוא חשב אתמול, ישתנה מחר. אין בחיים דבר שהוא מוחלט, כל אחד משתנה כל הזמן, ובהתאם לכך משתנה לו תפיסת העולם. אדם שלא משתנה הוא כמו אבן, לא מתפתח בכלל, וזה טוב מאוד להיות כל יום אדם חדש. והאמת? היא לא נמצאת בכיס של אף אחד. אפשר להתקרב אליה רק יחד, אם לומדים להתקשר נכון, אדם לאדם. בין הלבבות הפתוחים של אנשים, שם בדיוק מתגלים כל הדברים הטובים. שם אנחנו זה את זה משלימים, לדמות אדם אחד. יוצא שגיל ההתבגרות, במובן המלא של המילה, נמשך בעצם כל החיים. זהו המעבר מתפיסת העולם דרך משקפיים אגוצנטריים, טבעיים, לתפיסת העולם דרך משקפיים של חיבור נכון לאחרים. ואהבת לרעך כמוך, אמרו על כך הגדולים, ושם בדיוק מצוי הפתרון לכל הבעיות ולכל הקשיים. העתיד הוא בחיבורים משלימים, וזהו המפתח לכל ההישגים שעליהם אנחנו חולמים.