"מבחינתי זו שליחות": המורה שנלחמה במחבלים בעוטף

[@LaShtrudel]

מדהימה ❤ שה׳ יברך אותך

[@user-hu4dl5nk9x]

שאלוהים יתן לכם כח ויגן שלא יקרה שוב🙏 איזו אישה מדהימה

[@חינםפלסטין]

אלופה

[@שיפרה]

מדהימה........... השראה לכל אשה. אשרייך

[@Ron_Shavit]

לביאה!!! תודה רבה לך!

[@JuliaS-x4t]

👏👏👏מדהימה❤❤❤

[@yafi-y4g]

אמיצה🎉 כאישה לאישה אני מצדיעה לך❤

[@talelisha3684]

כל הכבוד❤❤❤

[@Light-at-Dawn]

אישה מדהימה וערכית, תבורכי 🙏

[@אמת-ה5ט]

בת של מלך אשרייך

[@beller8501]

גבורת ישראל❤

[@aviranihie7236]

תותחית על!

[@טוהטיוו]

פשוט מצדיעה לך שפו עם ישראל חיי

[@roygav]

מערכת "מוֹרָה-יוֹרָה", אם תרצו :/ יתרון משמעותי - עיניים בגב

[@СергейДавидюк-х9р]

❤❤❤❤❤❤

[@שושכהן-ס6ק]

אלופה. כמו תאונת דרכים יכול להיות שאנחנו קמים בבוקר ורואים שהותרה לפרסום ידיעה על חייל שנפל, והלב נופל, וחושבים על המשפחות שלא ישנות, ומתמלאים דאגה על האומה שלנו, והדאגה מרככת ומכניסה בנו אהבה לעם ישראל, ואנחנו מבטיחים לעשות הכול כדי לתת לו רוח ולחזק את ידיו שלא ישבר. ואז אנחנו פותחים איזו רשת חברתית, וערימות של זלזול ושנאה משתוללות שם, ולפני שאנחנו מבינים ובורחים, הן נכנסות בנו במאה קילומטר לשעה. לפני רגע היינו בדרך לפתוח את הלב לכל אחד ואחד ולחבק את כולם, ואז קרתה לנו "תאונת דרכים": רעל השנאה התנגש בנו ונשארנו חסרי הכרה. אחד כך אנחנו יוצאים מהעילפון לאט לאט, ושוב חושבים שאנחנו חייבים להיזהר מאוד מלשון הרע. משהו בלב מתעורר ויודע כבר שיש לעם ישראל מטרה, והיא להתאחד על פני הפירוד והשנאה. הבוז, הגאווה והרוע מתרחקים, והרגשה חדשה כובשת את הלב, עם הבטחה לעשות הכול כדי לא ליפול יותר. אבל החיים עושים את שלהם והזיכרון קצר, ואנחנו שוב שוכחים מה חשוב ומאבדים ריכוז, ושוב מוצאים את עצמנו מעורבים בתאונת דרכים. ומתאונה לתאונה מתגבשת בנו החלטה נחושה: לא להסיט יותר את העיניים מהדרך ולהתקדם בביטחון מלא למטרה. אומנם השנאה לפירוד גדלה, אך לצידה גדל גם חיסרון שלם לחיבור הלבבות, ועולה בקשת תחנונים לכוח העליון, שישמור את דרכנו מלמעלה ולא יעזוב.

[@shmerelize]

כמה שנאמר: ”...כי חיות הנה“

[@מייקל23-פ4כ]

דקה 1:23 זה צפלין באויר ?

[@מרסלכהן-ש3ח]

בת שלללללל מלללללך אוווווווורררררררררגינלללללללל

[@judyg8945]

מנקים את השורשים מהאדמה. לא את האדמה מהשורשים