מה ההשפעה של טעויות ונפילות על מי שאני? הרב יוסי פרומן

משהו שמאוד מייחד את היהדות לעומת שאר הדתות זה הזכרון העמוק שאנחנו בני-אדם. וכבני אדם אנחנו נכשלים, זה נורא בולט כל פעם שאני לומד עם אנשים מדתות אחרות, שאנחנו כל הצדיקים שלנו הצדיקים הכי גדולים, דמויות המופת של העולם היהודי כולם אנחנו יודעים גם על החטאים שלהם, ובדתות אחרות זה לא קיים. אני חושב שזה גאונות עמוקה של היהדות, כי אנחנו באמת בני אדם אנחנו באמת נופלים. וההבנה שזה חלק מהסיפור היא הבסיס. וצריך לזכור, בין אם אני בחור בן שמונה עשרה או ראש ישיבה בן ארבעים ושמונה, לכולנו יש נפילות, לכולנו יש פאשלות, זה קורה. והשאלה הגדולה היא מה עושים אחרי זה? ועיקר השאלה זה לא איך מונעים את זה אלא מה עושים אחרי שנפלתי.
מכאן אני חושב שקודם כל הבסיס הוא לזכור את הדבר הזה, שאני בן אהוב של הקב”ה, לא משנה מה שעשיתי. כמו שקוראים לזה בין כך ובין כך קוראים בני. הוא לא מוחק אותי מהיומן שלו, והוא לא מתעלם ממני, אני לא מחוק אצלו. גם אם נפלתי, גם אם נכשלתי אפילו בדברים קשים. זה זכרון שנורא עוזר להתחיל להזדקף אחרי זה, להמשיך אחרי הטעות. בכלל אני חושב שעיקר העבודה מול הנפילות בחיים שלנו זה בקטע של ״עשה טוב״. ויש גם ״סור מרע״, ״סור מרע״ זה גם חלק חשוב מהחיים אבל קשה מאוד, זה מאמץ סיזיפי. הסיבות העיקריות, לפחות כשאני מרגיש שאני נופל בחיים אחת הסיבות הסיבות העיקריות היא שעמום, כשאין עשיה טובה, חיונית לא משנה מה, בין אם זה לימוד תורה או טיול טוב או כל מה שאני לא אעשה שמחזיק אותי, ואז אני נופל. אני חושב שגם אחרי שנפלנו,
עיקר החיפוש של התיקון צריך לחפש איפה אני חוזר לעשייה טובה, לעשייה משמחת ומחיה בחיים שלי, ופחות להיות עסוק במה שקרה. עוד דבר שעוזר לזה מאוד בעיני זה וידוי לפני הקב״ה כיוון שהנפילה יושבת על הלב השימוש בתפילה או במילים פרטיות שלי, אני יושב באיזה פינה ומספר לקב״ה על כל מה שנפלתי, ומתבאס על זה וככה זה עצמו כבר משחרר את זה ואני יכול לעבור הלאה. אם גם זה לא עוזר, המלצה עוד יותר קשה ומאתגרת אבל היא מאוד עוזרת זה לספר למישהו, לספר לבן-אדם אחר. למצוא חבר טוב, הורה, אח, מישהו שאני יכול לסמוך עליו. כמה שזה פדיחה לספר לו את הדבר הזה שבו נתקלתי, נכשלתי ונפלתי, בו.
ואני מאמין שאם זה אדם אוהב הוא יקבל אותך,
וזה יעזור לך להבין את הדבר הזה שבין כך ובין כך אני נקרא בן אהוב של הקב״ה. כל העצות האלה הם רק דרך לחזור לדבר הבסיסי, ולזכור שאנחנו בכל מקרה, לא שווה להיות עסוקים שוב ושוב ב״נפלנו״, פשוט לאחוז בטוב, לאחוז בעשיה, לאחוז ״בעשה טוב״ של החיים, וזה הכלי הכי טוב שאני מכיר ל״סור מרע״.