שיטות חינוך

[@לירןאדר]

צודקת

[@EstherChayaasa]

" אם הם לא כועסים עליכם סימן שאתם לא מחנכים ". ואווו !!!

[@אסףישראלשקד]

שכל טוב וישר תודה על הסרטון

[@glebgleb6898]

צודקת הילדים המפונקים מאוד קשה אתם בבית צודקת אני חייב את זה בביתי כאמא

[@כולנוביחד]

להפוך קנאה שלילית לחיובית רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה". קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו. קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע. ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם. בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות. השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית. לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים. אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה. ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.

[@משהעבדי-צ1מ]

איך לבנות תקשורת טובה בין הורים למתבגרים תקשורת בתא המשפחתי זה אף פעם לא דבר קל, בטח לא כשהילדים מתבגרים. מה חשוב שנשים לעצמנו כמטרה לאותן שנים? איך נכון להגיב כשהבית מתמלא עצבים? ומה יקנה לילדינו תחושת ביטחון שתלווה אותם כל החיים? באופן כללי, האדם אגואיסט מטבעו, ולכן כשאנשים רוצים להתקשר עליהם להתאים את עצמם זה לזה. מלכתחילה כל אחד נמצא במצב משלו, עם רצונות, תכונות, תפיסות, נטיות, מצב רוח וכו'. תקשורת פירושה להרגיש את מצבו של האחר, ובהתאם לו לצמצם קצת את עצמנו, לפנות מקום שבו יוכל להתהוות קשר. כדי לסייע למתבגרים לפתח יכולת כזו, עלינו לספק להם דוגמאות איך אנחנו ההורים מתאימים את עצמנו האחד לשני. התמונות הללו ילוו אותם לאורך כל חייהם, ויסייעו להם להתמודד בהצלחה עם כל מה שבא. אנחנו צריכים לעשות זאת בצורה ברורה, בולטת, מופגנת. לדוגמה, כשהילדים רואים שאחד ההורים לא מסכים עם האחר, הוא יכול לבוא אליהם בשקט ולומר: 'תראו, אני לא מסכים איתם, אבל חייב להתאים את עצמי אליהם'. ויותר מזה: אפשר לעשות סצנות של התנגשות חזיתית וחוסר הבנה. כל אחד יסביר לילדים עד כמה לא מקובלות עליו הדרישות של האחר, ואחר כך נראה להם איך אנחנו מתגברים על הדחייה ויוצרים מגע. כמובן, צריך להתאים את הדבר לגילאים של הילדים, ולמצב המסוים שבו נמצאת כל משפחה. מדוגמאות כאלה תיבנה בילדים תבנית התנהגותית. הם יבינו שאי הסכמה היא חלק מהחיים, ושקשר יכול להיבנות רק על ידי ויתורים. ויתור היא מילת הקסם בתקשורת. לא יכולה להיות התקשרות אמיתית בין אנשים, אלא במידה שבה כל אחד מבטל את עצמו בפני השני. קשר משפחתי דורש השקעה, אבל פוטנציאל הרווח הוא בלתי מוגבל. בגיל ההתבגרות, חשוב להתייחס אל הילדים כאל בוגרים, להתייעץ איתם, לדבר איתם על כל מיני דברים, שהם יראו שאנחנו מכבדים את דעתם, שהם נחשבים בעינינו לגדולים. ולא שנשתיק אותם כל הזמן, וניתן הרגשה שהם ילדים קטנים. לדוגמה, אם מתגלה בעיה כלשהי בינינו לבין אחד הילדים, וזה לא עניין רגיש מדי שאותו לא כדאי לשתף עם אחרים, אז אנחנו יכולים להתייעץ עם האחים שלו איך לדעתם כדאי לנו לנהוג כדי להסדיר את העניינים. כך נתקדם בהדרגה למצב שאין בינינו שום דבר שצריך להסתיר, אלא ההפך, נלמד להבין ביחד את הטבע שלנו, לפתח מודעות למצבים שאנחנו עוברים. איך מלמדים מתבגרים להתמודד עם מצבים של התפרצויות כעס ועצבים? אנחנו צריכים להראות להם מצבים שבהם אנחנו כועסים על מישהו מהמשפחה, ואחר כך מרגיעים את עצמנו בכוח ממש. אנחנו לא מחכים שהזמן יחלוף, הדברים יישכחו והכעס יעבור מעצמו, אלא מחייבים את עצמנו להירגע. במקרה הצורך, אנחנו גם פונים למי שאולי פגענו בו בלהט המריבה, ומבקשים ממנו סליחה. מה עושים בסיטואציה שבה המתבגר מתפרץ בצעקות, טורק את הדלת, ויוצא מהבית? ובכן, באותו הרגע לא עושים שום דבר קיצוני. רק אחרי שהוא יחזור הביתה ושגרת החיים תימשך, כעבור יומיים, שלושה אולי אפילו שבוע, אז בהזדמנות שיושבים יחד, ההורים יכולים לומר שרצונם לברר בצורה רגועה את אותו המצב. ואולי לא אותו הורה שכלפיו הייתה ההתפרצות יעלה זאת אלא דווקא ההורה השני, כדי לרכך את העניין. חשוב שלא נפגין תמיד דעה מאוחדת, כנגדו, אלא זה בסדר גמור שמישהו מאיתנו מזדהה עם דעתו. באופן כללי, עלינו לתת למתבגר הרגשה שכל המשפחה שלנו קיימת רק כדי לאפשר לו להתפתח בצורה מוצלחת. כדאי להקפיד שלא לשבת לו על הראש, לא לחנוק אותו, לא בחיבוקים ולא באזיקים. במידה שהוא רוצה להיות בקשר איתנו, אנחנו תמיד זמינים עבורו. נשתדל לתת לו חופש ככל האפשר, ורק אם הוא עושה משהו שממש מסוכן או מנוגד לחלוטין לערכי המשפחה, אז נציב את הגבולות ונחזיר אותו לכיוון בהחלטיות. מתוך אחריות הורית, דאגה ואהבה. תחושת הביטחון שהמתבגרים זקוקים לה תבוא מההרגשה שיש אחריהם הורים תומכים, בית חם, שהוא גם מקלט והגנה לעתות מצוקה. במשך כל החיים נהיה שם בשבילם, והם יכולים לבוא אלינו עם כל דבר ועניין. קשר משפחתי זה משהו פנימי, וכשהוא קיים, אין עוגן חזק יותר ממנו בעולם. ילד שיתבגר בכזו משפחה, יפתח יכולת להתקשר בהדדיות לכל אדם שיפגוש במהלך חייו, בבית הספר, בצבא, בעבודה. גם את התא המשפחתי שיקים בבוא היום, הוא יעצב ברוח דומה. אז שיהיה לכולנו בהצלחה!

[@shifraapelboim90]

ומה אם הסבתא יום יום מקבלת את הנכדה לא. צהרים אחרי בית הספר ....ולי הסבתא קשה לשים גבולות המיוחד בנושא ממתקים וסידור אחרי המשחקים

[@alint8794]

מתי האפשרות בחירה וחופש - זה יותר מדי?! כי היום רואים יותר ילדים שמסתובבים לבד בחוץ אפילו בחבורה ומרגישים יותר מידי גדולים וגיבורים!

[@iditben-sason2865]

מיכל היקרה! אני רוצה לפנות אליך בכמה שאלות שהן מטרידות אותי שהן: 1.) מדוע הדודים שלי דויד ונעמה לא מעירים לילדיהם על מעשים הרעים שהם עושים?! שאני לצערי ניתקלתי בבני דודי שהם כולם במשפחה שלהם "דתיים" אבל מתנהגים ביתר חוצפה לאנשים שהם מבוגרים מהם ומפחידים ילדים שהם קטנים מהם אולם הדודים שלי שהם ההורים שלהם לא אומרים להם כלום והעיקר שהם דתיים עם כיסוי ראש! והם ילדים כבר גדולים שאחיהם הבכור בן 30 ומשהו מפחיד ילדים קטנים ושהם בני עשרים ומשהו פלוס מינוס ומתחצפים לאנשים שהם מבוגרים מהם אבל דודי ואשת דודי כלל לא מענישים אותם ולא יעירו להם בשביל אף אחד אחר 2.) ומדוע נעמה מדברת אל הילדים שלה בזה שהיא אומרת להם או שואלת אותם ככה: "בגלל זה אתה צריך לבקש מאמא? ואתם אוהבים את האוכל שאמא מבשלת לכם? ובואי ובוא לאמא והבגדים שאתם מקפלים הם של אמא ושמעת מה אמא אמרה? ולמה את תופס את הבקבוק מותק?" וכו' ואותו הדבר הדוד שלי אמר מדבר אליהם באותה צורה גם כשהם גדולים ושיש להם כבר נכדים לצערי הרב! בזה שהם אומרים להם: "בוא לאבא או בוא לסבא וזו הספה של סבתא" והאם הדודים שלי צריכים כך לדבר לילדיהם ולנהוג איתך ביד רכה מאוד בלי גבולות ובלי חינוך ושהם ימשיכו ללכת איתם יד ביד?! והם יותר חברים שלהם יותר מאשר שהם הורים שלהם או שהם "הורים-חברים" כן גם וגם לצערי הרב! ומה שאני לא קיבלתי כלל חום ואהבה מההורים שלי שנפטרו ומאחים שלי לפני ואחרי שהם התחתנו 🥵😰😡😠🤬👿😈😷👹👺💩😱🥶👾😳👽