פק"ל קפה עם הרמטכ"ל

פק"ל קפה עם הרמטכ"ל - באלון מורה

Рет қаралды 14,391

ערוץ 7

Күн бұрын

Пікірлер

@צחי-ת3פ 2 жыл бұрын

שה' ישמור את כל החיילים היקרים שלנו ואת כל עם ישראל.

@ran3900 2 жыл бұрын

איזה קצינים נהדרים . ולקצין לירון מגדוד 202 ....פלגת האש ..... כבוד !! פלוגה מצויינת , מגד מדהים . דש לבלחסן .

@dekelpolak4190 2 жыл бұрын

כל הכבוד לכל כוחות הבטחון !! החיים שלנו הם מלחמה אחת גדולה על רקע המלחמה במזרח אירופה, כדאי להתבונן לעומק במושג המלחמה, ולראות שכל החיים שלנו הם מלחמה, כל ההיסטוריה שלנו היא מלחמה אחת ארוכה. המקובלים מלמדים שהטבע כולו נמצא במלחמה מתמדת כדי להגיע לאיזון, מעצם היותו בנוי מחיבור של שני כוחות מנוגדים: פלוס ומינוס, אור וחושך, משיכה ודחייה, קור וחום, צפון ודרום, טוב ורע, אהבה ושנאה ועוד ועוד. כל ההפכים הללו נובעים מתוך הרצון לקבל תענוג הנאה שיש בנו, רצון שמושך הכול לטובת עצמו. לעומת הרצון לקבל הנאה, יש בנו רצון לתת שתפקידו לדחות את ההנאה לעצמנו לתועלת הזולת. אלא שהרצון הזה קטן וחלש, ולכן כמעט איננו מרגישים אותו. אנחנו שקועים יותר בכוח השלילי מאשר בכוח החיובי. והמצב הטבעי הזה, שבו כל אחד רוצה לעצמו את הטוב ביותר, הפך לשגרת חיינו היומיומית. כל חיינו הם מלחמה בלתי פוסקת מי ימשוך יותר בניגוד לרצון האחר. מלחמת הכול בכול. יש אנשים שמטבעם קרובים יותר לערוך מלחמה עם אחרים, ויש אנשים שמוכנים לוותר לזולת רק כדי לא להיקלע להתקוטטות. הכול תלוי באופי של בני האדם, בטבע שאיתו הם נולדו. מכאן שהמלחמה היא מצב טבעי ורגיל לבני האנוש. מצב מתבקש. השלום, לעומת זאת, לא. חכמת הקבלה מלמדת שלא צריך לתת תשומת לב יתרה לנטייה חיובית או שלילית, להתייחס בעדיפות לאדם שנוטה להתקוטטות או לאדם שנוטה לפשרה. שני הטיפוסים הללו פועלים מתוך האגו שלהם, מתוך כוונה שבדרך זו יהיה להם טוב יותר. העיקר שהקבלה מדגישה הוא הנקודה המשותפת שצריכה להתגבש מעל שני הניגודים, החיבור בין שני ההפכים, האיזון והשילוב הנכון שצריך להיווצר בין שני הכוחות שבטבע. לימוד נכון של יסודות הטבע יגדיל בעיני בני האדם את ערך השלום. ההתמדה בלימוד תרגיל אותם לרומם את הרגשת השלמות מעל כל מקרי החיים, כך שלמרות המאבקים והמלחמות הם ישאפו יותר להשלמה הדדית. וככל שהגישה הנכונה לחיים תחלחל יותר ויותר, כך נרגיש שאין הבדל של ממש בין הניגודים, אלא כמו שכתב דוד המלך, "לילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה" (תהלים קלט, יב).

@taherabadi.m8130 2 жыл бұрын

شالوم و قوت خداند بر شما . در پناه خدا سلامت باشید .

@עומרגר 2 жыл бұрын

מצדיע לכם

@mbatia5577 2 жыл бұрын

The God of Israel bless and protect the IDF always will be amen 🇮🇱❤🇮🇱❤🇮🇱❤🇮🇱🕊🕊🕊🕊🕊✌✌✌✌✌✌✌

@דניאל-מ9ש 2 жыл бұрын

Amen

@taherabadi.m8130 2 жыл бұрын

❤

@simonbar7665 2 жыл бұрын

חג שמח

@סנדרהשלום 2 жыл бұрын

להאכיל את הדיכאון במשמעות אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים. השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע. כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם. אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל. אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם. הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית. אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם. הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות. לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.

@shanibar1490 2 жыл бұрын

"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה? והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)