Рет қаралды 46,013
פיוטו של ר' שלמה אבן גבירול, גדול משוררי ספרד במאה ה-11, המושר בפי יהודי מרוקו בשירת הבקשות של שבת פרשת תולדות ופרשת יתרו.
הפיוט נכתב כ"רשות" ל תפילת "נשמת", הפותחת את תפילת השחרית של שבת, היום בו זוכה האדם לנשמה יתירה ויש בו כדי להביא את עוצמתה וכוחה של הנשמה לידי ביטוי מיוחד. כשם שהשבת היא יום של גאולה, מעין עולם הבא, כך גילויה של הנשמה מסמן את הגאולה העצמית של האדם, שככל שיהיה קרוב ומחובר יותר לנשמתו ולרוחניותו, כך יזכה להתעלוּת ולגאולה פרטית, ומתוך כך לגאולה כללית.
שְׁחִי לָאֵל, יְחִידָה הַחֲכָמָה,
וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה,
לְעוֹלָמֵךְ פְנֵי לֵילֵךְ וְיוֹמֵךְ,
וְלָמָּה תִרְדְפִי הֶבֶל וְלָמָּה?
מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיּוּתֵךְ לְאֵל חַי,
אֲשֶׁר נֶעְלָם כְּמוֹ אַתְּ נֶעֱלָמָה.
הֲלֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי -
דְּעִי כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה.
חֲסִין יִשָּׂא שְׁחָקִים עַל זְרֹעוֹ -
כְּמוֹ תִשְׂאִי גְּוִיָּה נֶאֱלָמָה.
זְמִירוֹת קַדְּמִי, נַפְשִׁי, לְצוּרֵךְ
אֲשֶׁר לֹא שָׂם דְּמוּתֵךְ בָּאֲדָמָה.
קְרָבַי, בָּרֲכוּ תָמִיד לְצוּרְכֶם
אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה!