Рет қаралды 96
בשיעור זה נעסוק בשני טקסטים:
1. הלל צייטלין- על גבול שני עולמות:
נפשו של האדם לא מניחה אותו לשקוע בחומריות ובתאוות העולם בכמה דרכים:
מוסר כליות הרהורי תשובה, ויראת חטא.
געגועים וכיסופים של הנפש למה שמעבר.
2. המהר"ל מפראג- תפארת ישראל פרק ג:
בשונה מהמלאכים ומבעלי החיים שאין להם פער בין
הפוטנציאל למימושו,
אדם נברא "בכח" וצריך לצאת אל הפועל.
לכן שמו של אדם דומה לאדמה. כי לשניהם יש פוטנציאל שצריך להתממש. כמו שהאדמה מצמיחה מתוכה דברים חדשים- כך גם האדם.
לעומת בהמה- שמשמעות שמה: בה-מה. כל מה שהיא נמצא בה כבר. אין בה מהות נסתרת שמחכה לצאת החוצה.
אדם שנפטר צעיר זוכה לעולם הבא כי מחשיבים לו את הפוטנציאל כאילו הוא יצא אל הפועל על פי הכלל של הגמרא בברכות שמי שנאנס ולא עשה מצוה- הקב"ה מחשיב את זה כאילו עשאה.
לכן אין לאדם מנוחה בעולם הזה, כי כמו הפסוק בקהלת: גם הנפש לא תמלא.
הנפש אף פעם לא מסופקת מכל ענייני העולם הזה, כי היא היא מעולמות עליונים והיא משתוקקת להוציא את השלמות הזאת אל הפועל בחיי העולם הזה על ידי תורה ומצוות.