"זו היתה אימפריה, היום אנחנו ירקנים": הנטישה של רחוב הרצל ברחובות

Рет қаралды 52,716

כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי

Күн бұрын

Пікірлер: 47

@yoavyoav9722 3 жыл бұрын

בדרה החומוס והשירות הכי טוב בארץ. כואב הלב לראות את כל העסקים במצב הזה.

@cookmiko9995 3 жыл бұрын

כואב הלב על אנשים

@uvalpeled850 3 жыл бұрын

באמת חשוב לתמוך בעסקים הקטנים, ועצוב לראות אנשים שזו פרנסתם שנעלמת. יש גם את חומוס הרצל בפינת יעקב, הוא מעולה !!

@אפרתכרמלי-ג2ק 2 жыл бұрын

טוב הכתבה לא אקטואלית כי הייתה מגיפת קורונה במשך שנתיים. עכשיו יש עדיין קורונה אבל בממדים יותר קטנים. בכל אופן רחוב הרצל ברחובות רחוב מאד תוסס מעניין וכיף להיות בו. מזכיר את הרחוב הראשי בנהריה. רחוב מאד נפלא. בריאות טובה לכולם

@איתןנגר-מ2ה 3 жыл бұрын

אחלה עיר רחובות!!!!

@supersrul 3 жыл бұрын

נינה תהיהי חזקה!!!!

@karso111 3 жыл бұрын

בדרה חומוס מעולה. שווה להזמין!!

@israel-_ 3 жыл бұрын

נקרע הלב😕

@אריאל-כ2ג 3 жыл бұрын

עצוב!

@משהכנר 3 жыл бұрын

אנשים זהב טהור

@RealWomenRealStories 3 жыл бұрын

שיהיה רק טוב.

@user-iq6xv9uo6q 3 жыл бұрын

למה לא פותחים חנויות רחוב למה אי אפשר אחד מוכר אחד קונה וזהו, הלוואי שאנשים יזכרו את כל מה שעושים לנו הממשלה בקלפי

@יוסףיפה-ח1ד 3 жыл бұрын

צודק. אם יסבירו לאנשים להמתין בתור בחוץ במדרכות ( לא כולם ביחד) ולהכנס בהדרגה זה יעבוד, בחלק מהמקומות מזמינים טלפונית מהבית קופצים לקחת את החבילה וזה זריז , הסוחרים משתדלים לא לאבד אימון של הלקוחות .

@ramihalperin7484 3 жыл бұрын

הפתרון פשוט - אל תתנו פרנסה למי שכזל מכם את החיים. אל תצביעו למפלגות הליכוד, ש״ס, יהדות התורה, כחול לבן. תשלחו את מיקי זוהר, אסנת מארק, מירי רגב, אריה דרעי ואיתן גינצבורג לעבוד בשוק ביחד אתכם.

@yardennagosa8819 3 жыл бұрын

אחח רחוב הרצל ברחובות שוקק חיים !

@שושכהן-ס6ק 3 жыл бұрын

שלושה סגרים בשנת קורונה אחת הובילו אותנו, בהדרגה לסוג של תרדמת, לחיים שגרתיים בעל כורחנו, לחיים אפרוריים שגורמים לנו להימצא ללא שינויים גדולים. שרשרת הסגרים ייצרה בנו מעין הרגשת סגירות, ופתאום חסרות תנודות, אותן עליות וירידות שנתנו לנו חיים, אותם שינויים מבעבעים כמו שהיו פעם. אבל עולם כמנהגו נוהג. היקום מציע חיים תוססים. חסרה לנו רגישות למציאות שעוטפת אותנו. התרגלנו לחיים מסוג אחד. אולם אם נלמד להתרגל לחיים החדשים שנרקמים כעת כתוצאה מהמגפה העולמית נגלה רק דברים טובים. מאז התחילה הקורונה החיים קילפו אותנו שכבה אחר שכבה, כפו עלינו לזרוק את הזבל האנושי שייצרנו, להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה את הלא חיוני, את מה שדימינו לחשוב שהוא בעל תוכן עשיר ומילאנו בו את שעות הפנאי. אין פסול בהנאה ובידור, בתרבות ותיירות, באוכל טוב ובטיסות לחו"ל. אבל לא הם העיקר. לא מצד כוחות הטבע שמנתבים את תנועת הבריאה ומכתיבים את קצב ההתפתחות של המין האנושי. הטבע רוצה לגדל אותנו לדרגה רוחנית חדשה, לקדם אותנו לרמת התפתחות אנושית שלא הייתה כמותה. וכדי לסייע לנו, הטבע מוריד בעדינות ובחמלה את האפשרות ליהנות מכל מה שצברנו ורכשנו. הוא מוליך אותנו בהסתר מוחלט אל מקום חדש. הטבע מחנך אותנו בשיטתיות לזנוח משחקים ילדותיים לכאורה, כמו ריצות אחרי בורסה והימורים, כבוד וכספים, קניות מופרזות ומותרות אין-סופיות, ולהתמזג אל חיים חדשים, שכרגע עוד לא מתבהרים. כי האדם, כמו כל בעל חי, מורכב מרצונות בסיסיים, גופניים, גשמיים, רצונות לאוכל, למין ולמשפחה. מהיסודות הללו כל יצור חי שואב תענוג והנאה. אלא שבאדם התפתחו לאורך הדורות רצונות נוספים, אנושיים, חברתיים, שמטפסים בסולם עולה מרצון לכסף, לרצון לכבוד, לרצון להשכלה ומדע. קל לראות את השינויים העתידיים שצפויים לנו בהסתכלות על עולמם התכליתי של הדור הצעיר. כסף? האם באמת משתלם להשקיע את כל החיים בעמל רב כדי לחסוך הון? הרי ביום המיתה הכול הולך כלא היה? ובימי משבר קשים, שנראה שעוד יפקדו אותנו, האם אפשר יהיה ללעוס שטרות ולשבוע ממטבעות? וכבוד? האם שווה להקדיש מאמצים כדי לזכות להערכה מצד הציבור? הרי זה עניין של חינוך ותרבות, כלי תקשורת שמעלים אחד ומורידים אחר; ואולי מחר נעריך בכלל את מי שמסתפק במועט? ואולי עוד שנה של סגר ביתי תלמד אותנו שדי לנו בהערכה כנה מצד אנשי ביתנו, הקרובים והיקרים לנו? ואולי בכלל נעכל שכל הכבוד הזה היה פנטזיה בראש, מושא מדומיין שעמלנו לזכות בו? וידע והשכלה? האם ככל שאנחנו לומדים ומבינים יותר אנחנו סובלים פחות? האם חידושים והמצאות ממלאים את חיינו סיפוק ושמחה? זו כמובן לא קריאה להיות בני-בליעל, פרימיטיביים. הדגש כאן הוא על כך שמודל האדם הישן הולך ומאבד צורה ולובש צורה אחרת, מודל של אדם חדש. האדם החדש ירצה לדעת מה מהות החיים, מה מטרת החיים. האדם החדש ישאל בשביל מה אני חי? איך אני מתעלה מעל הישגי החיים החומריים, מתנתק מהתלות החברתית הקושרת בין הצלחה ושגשוג בחיים לבין חשבון בנק תפוח ותואר ממוסגר על הקיר. זה בטח לא שינוי שיקרה מהיום למחר, גם לא מסוף הסגר הנוכחי אל סוף הסגר הבא. אלא מדובר במגמה ארוכת טווח בשאלות עמוקות. מדובר בתהליך הדרגתי שבונה את האדם לקראת התפתחות, התבגרות, שדרוג מתפיסה אנושית צרה לתפיסת מציאות רחבה, שעולה מעל מגבלות המין האנושי. יש מקום לפתח מודעות לשינויים שעוברים בנו. להגדיל את טווח הרגישות, להקדיש את עיקר המיקוד הפנימי להבנה והכרה, ובעיקר לשאול ללא הרף, יום יום, שעה שעה: מי אני? איפה אני חי? מה מהות החיים שלי? לשם מה החיים האלה נועדו בכלל? כל אחד יצטרך לגלות אותה מעומק ליבו. השאלה הזו לא תיתן להם מנוח, והם יגיעו בדרך לא דרך אל חכמת הקבלה. הקבלה תענה על כל השאלות הבוערות, על כל שאלה ושאלה. היא תגלה לאדם את סוד החיים. תסביר לו על כוחות הטבע העליונים, הנעלמים. היא תפתח בלב האדם רגש חדש, תכונה חדשה, מנגנון רוחני לקליטת המציאות. חכמת הקבלה תלמד את האדם שהוא חי במציאות מלאה בשפע אין-סופי, תכיר לו אותו מסוף העולם ועד סופו, ותסביר לו שכל החכמה היא לדעת איך לקבל נכון את כל הטוב. איך? בנתינה - ההיפך מקבלה. אבל את זה כבר נשאיר לשיעור הבא. נכון לשלב זה יש לנו שתי אפשרויות להתקדמות: להתנמנם באדישות כמו חתול, או לשאול שאלות עמוקות שישרטטו בתוכנו את דמות האדם החדש.

@naty078 3 жыл бұрын

קורונה הרסה את כולנו

@mikehemilton9610 3 жыл бұрын

למה המוזיקה החיובית בהתחלה אם זה סרטון שאמור להיות עצוב...

@Rotem56789 3 жыл бұрын

עצוב המדינה שלנו מדרדרת עצוב לי בבקשה ביבי תלך מהממשלה או שתחזיר לנו תחיים

@SenseiEli 3 жыл бұрын

הממשלה מרסקת את העסקים הקטנים. כשיהיו רק מעט עסקים גדולים הממשלה והטייקונים ינהלו הכל...

@shanibar1490 2 жыл бұрын

"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה? והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)