הדרך היא המטרה : 'הוראת המצביע-את-המקל-על-הזקן'

פדמהסמבהווה כיוון את מקל ההליכה שלו ללב !! של הזקן
" הקשב זקן, הבט אל תוך המודעות הזו שלך, תודעת הבודהה.
הבט וראה:
אין לה דמות או צורה. אין לה צבע.
אין לה מרכז; אין לה קצה.
מלכתחילה, היא אינה מגיעה
משום מקום - זה ריק.
בינתיים, היא אינה נשארת בשום מקום - הוא ריק.
בסופו של דבר, היא אינה הולכת לשום מקום - זה ריק.
בהיותה ריקה, זה לא קיים בשום צורה או אופן,
ובכל זאת יש בהירות, ידיעה,
וכשאתה רואה את זה ואתה מזהה את זה,
מה שהינך מזהה - הוא הטבע האמיתי שלך.
אתה מבין איך הכל מתקיים.
אתה רואה את עצם טבעה של התודעה.
אתה קולט, אחת ולתמיד,
מדוע הדברים הם כפי שהם.
ואתה עונה על שאלות - על כל דבר שאפשר לדעת.
עכשיו מכיוון שמודעות הריגפה הזו, תודעת הבודהה,
אינה קיימת כמשהו, היא פשוט נוכחת באופן טבעי והיא שם, בתוכך.
לעולם לא תמצא אותה בשום מקום אחר.
וכך קל לחוות את האמת האולטימטיבית של הדברים ישירות.
אין לטבע התודעה הזה
שום קשר לנושא ומושא,
זה מתעלה על תיאוריות כמו נצחיות או כלוםשוםדבר.
אין מאומה להאיר -
אפילו בודהה היא רק המודעות, הארה באופן טבעי. שלנו.
ואין שום דבר שהולך למחוזות הגיהנום,
כי המודעות היא ללא רבב בפני עצמה.
וזה לא שיש איזשהו תרגול לעשות,
כי טבעה של ריגפה הוא להאיר את עצמה.
ההשקפה הזו של שלמות גדולה, יש לך אותה בתוכך,
אז תהיו בטוחים בזה,
ואל תחפשו בשום מקום אחר.
ברגע שאתה מבין את הההשקפה הזו,
ואתה רוצה ליישם את זה בפועל,
זה לא משנה איפה אתה נמצא,
הגוף שלך הופך לבקתת המפלט שלך.
ואז כלפי חוץ,
כל חוויות שעולות, זה בסדר.
זה רק מופעים שמופיעים,
זו ריקות בהיותה ריקה.
אז עזבו אותם בלי להוסיף סיבוכים.
כך, המראות האלו משוחררות
להפוך לעוזרים שלך,
ואתה מתאמן על ידי הפיכתם לנתיב. אָז,
בפנים, המחשבות וההתרגשות הקטנטנות בתודעתכם,
יהיו אשר יהיו,
אין להם מהות בכלל - הם ריקות.
הם מופיעים, שמים לב אליהם
ומניחים להם בפשטות להתמסמס באופן טבעי.
על ידי חזרה לטבע הצלול והיציב של הנפש,
מחשבות והרגשות הופכות לנתיבך:
אז קל לתרגל.
בסתר, כל רגשות מטרידים
ותגובות צצות,
פשוט תסתכל ישר לתוכם,
והם יימוגו, לא ישאירו עקבות.
הרגש משתחרר מיד, מעצמו.
גם לתרגל את זה קל.
אם אתה יכול להתאמן בדיוק באופן הזה,
כשאתה עושה מדיטציה,
אתה לא מחויב לתרגול קבוע ומחייב.
על ידי ראיית הכל כבעל ברית, כמשען,
חוויות התרגול שלך לא יקטעו וישתנו,
הדרך הטבעית להיות, (ההוויה הטבעית)
הופך לזרימה בלתי פוסקת,
והפעולות שלך הן בלתי מוגבלות בהיקפן.
למעשה, מה שאתה עושה, אתה תמיד שוהה במצב הטבעי האולטימטיבי הזה.
אז תבין שהגוף שלך עשוי להיות זקן,
אבל תודעת הבודהה לעולם אינה מזדקנת:
זה אינו מבחין ומבדיל בין צעירים למבוגרים.
הטבע האמיתי של הדברים נקי מהבחנות, כך
ברגע שאתה רואה שיש לך את
החוכמה של rigpa באופן טבעי בתוכך,
מושגים כמו 'פיקח' או 'טיפש' הופכים ללא רלוונטיים.
כשאתה מבין את זה שיש לך
למעשה את הטבע האמיתי הזה
וזה מעבר לכל הקטגוריות והדעות הקדומות,
תוויות כמו 'לומד' ו'בור' הן חסרות משמעות.
הגוף הזה, בית לנפשך,
הוא רק מושאל ויתפרק,
אבל חוכמת המודעות שלך
היא הדהרמקאיה שאינה מפסיקה לעולם.
אז כאשר השגת יציבות בלתי מעורערת,
אם חייך ארוכים או קצרים אין הבדל.
אז איש זקן,
תרגל את זה, את האמת האמיתית של הכל,
וקח את התרגול עמוק לתוך הלב שלך.
אל תערבב בין המילים למשמעותן.
לעולם אל תפרד מהחבר הכי טוב שלך, חריצות.
חבק הכל עם ברק של מודעות.
אל תיפול לפטפוט חסר היגיון
ורכילות טורדנית.
אל תסתבך בחשיבה לא בריאה.
אל תהיה קשור מדי בבעיות משפחתיות.
אל תגזים בתשוקה לאוכל ושתייה.
כוון את עצמך למוות טבעי ופשוט.
לא נשאר לך הרבה זמן עכשיו, אז התמקד ויישם את עצמך!
זו ההוראה שלי לאדם זקן,
מתקרב למוות.
אז זה מה שצריך לעשות!
בזמן שנתן את העצה הזו, המשיך המאסטר הגדול להפנות את המטה שלו אל לבו של הזקן, וכך זה נודע בשם 'הוראת המצביע-את-המקל-על-הזקן'. למעשה, נגוק שראב גיאלפו שוחרר; הוא השיג סידהים. לטובת הדורות הבאים, הגבירה מקרצ'ן התחייבה בהוראה זו לכתיבה, והיא ידועה גם בשם 'הוראת המקל'.