להכות את נחשי עזה - יצחק זאגא - פרשת ואתחנן תשפ"ד

נחשי המחילות בעזה הם ממשיכי דרך הרוע של החוי שהיו שוכנים במחילות בעזה ותרבותם אותה תרבות שחייבים לכלותה
להלן דף המקורות לנוחותכם -
א. דברים ג' - כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים. רש"י - שהרגו אמרפל וחביריו בעשתרות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר ויבא הפליט זהו עוג.
ב. בראשית יד' - ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם. ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. רש"י - זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים.. ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה.
ג. דברים ב' - והעוים הישבים בחצרים עד עזה, כפתרים היצאים מכפתר השמידום, וישבו תחתם. רמב"ן - ועל דעתי העוים הם החוים.. והנחש יעות עצמו בדרך. ובבראשית רבה (כו ז) אמר ר' אלעזר ברבי שמעון שהיו בקיאין בעפרות כנחש, בגלילא צוחין לחויא עויא. ונהגו בו חכמים לקרותו עכנא ולקרותו חכינא.. ובבראשית רבה (שם) מצאתי כי העוים הם רפאים.. ועל דעתי הוא שם מכונה מן החוי, על שם חור פתן ומאורת צפעוני (ישעיה יא ח), כי הטמונים בעפר יקרא הלשון רפאים.. שהנחש שוכן בחורי עפר, והחורי והעוי על שם הנחש כמו כן.
ד. בראשית טו' - ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת.. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי. רד"ק - ולא זכר החוי, אולי הוא הרפאים שזכר. בראשית לד' - וירא אתה שכם בן חמור החוי.. יהושע ט' - ויאמר איש ישראל אל החוי אולי בקרבי אתה יושב.. רד"ק - מבני חוי היו גבעון.. ובדרש.. שעשו מעשה חויא פי' נחש כלומר שרמו את ישראל כמו הנחש שרמה את חוה.
ה. סוטה ט: - וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו; אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה; אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו על גחונו ילך; אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו עפר יאכל; הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה.
ו. בראשית יד' - ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים. אבן עזרא - רפאים שכל הרואה אותם ימות לבו ויחשב מהרפאים שהם מתים.
ז. בראשית ג' - ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי. רש"י - חוה - נופל על לשון חיה.
ח. תיקוני זוהר הקדמה יז: - קם רבי שמעון פתח ואמר לך ד' הגדולה והגבורה וכו' עלאין שמעו אינון דמיכין דחברון ורעיא מהימנא אתערו משנתכון הקיצו ורננו שוכני עפר, אלין אינון צדיקייא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה אני ישנה ולבי ער ולאו אינון מתים, ובגין דא אתמר בהון הקיצו ורננו וכו' רעיא מהימנא אנת ואבהן הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא דאיהי ישנה בגלותא.
ט. ישעיהו כו' יט' - יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שכני עפר, כי טל אורת טלך, וארץ, רפאים תפיל.
י. בראשית יח' - ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל א-דני ואנכי עפר ואפר.
יא. אורות הקודש ב' האחדות הכוללת יג' - כשאנו דנים את הסוגים, דצח"מ, הננו אומרים, שיש בדומם שיגוב גנוז יותר מבצומח, ובצומח יותר מן החי, ובחי יותר מן המדבר.
ואם נבא להסביר לנו את החזיון הזה, נאמר, כי ההתגלות הפרטית היא מאפילה את ההארה הכללית, המקיפה, גם עלומה וחבויה במעמק הנמצא, וכיון שההתגלות האישית שבדומם היא חלושה, הויתו הכללית היא בהיקפו הכללי ובתוכיותו בצורה כוללת ובהירה מאד.
בצומח שעלה יותר, נתפתח ונשתלם באישיותו, עד כדי התגלות חיים נסתרים של נטיה טבעית תנועתית, כבר מוצאה ההחשכה, שהאישיות מחשכת היא את ההארה הכללית, מקום יותר רחב.
ובחי, שהתבלטה בו כל כך האישיות, עד כדי הראות חפץ, ואיזה מדה שכלית, מספיק כבר גילוי פרטי זה להחשיך בצורה יותר עבה את ההארה הכללית שבו, שהוא חלק מהארת הכלל שבמציאות כולו.
במדבר, שכל כך נתרומם ונתנשא, עד כדי חפשיות הרצון והפרית ההשכלה, בכל ענפיה ההולכים ומצמיחים, עופלה בו מאד תכונתו הכללית, שהיא האורה החיה המקפת המלאה. ונסתרת היא בעומק החיים האישיים. עד אשר יעיר את סוד חייה הכבירים הרצון הנשגב, שיסודו הוא בהענוה המוחלטה של ראש צורים, שאמר ואנכי עפר ואפר, ומי שנעשה שכן לעפר בחייו זוכה להאורה העליונה, המשוחררה מכל האפלה פרטית, הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך.
הנפשות של הדומם, הצומח, החי והמדבר. בכלליותם קשורות הן זו בזו, ובפרטיות צביונן הן הולכות ומתחלקות אלו מאלו. כל מה שהמדרגה היא יותר נמוכה, הכללות יותר פועלת עליה מהפרטיות. והפרטיות הדוממת היא מצד הנפשיות כמעט כאלו אינה, ונבלעת היא בעיקרה בהכלליות של נפש הדומם. בצומח, מתחילה כבר הפרטיות להיות מוכרה לפי המינים, והפרטיות האישית היא כמעט בלועה כולה בהמיניות. ובחי מתגלה כבר איזה רושם של פרטיות אישית, ומכל מקום רובה היא מובלעה בהמין. וזהו הגורם את השיווי של כל ארחות החיים המיניים שבבעלי החיים, וכוון הפעולות שבבעלי החיים החברותיים, כהדבורים וכיוצא בו. והחילוק הגמור האישי מוצא הוא מקומו בהאדם.
וחוזר אחר כך יסוד האחדות להתגלות בכנסת ישראל, שמעוצם עליתה קנתה לה הנפשיות הכללית של האומה את היתרון הכללי אשר בדומם, בצומח, ובחי. אומה זו נמשלה לעפר, וזו היא עצמה מעלתה העליונה שנמשלה גם כן לכוכבים. ורבבה כצמח השדה נתתיך, ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרוים אדם, שסגולת הדוממיות הטובה והמופלאה נשארה בה, מראש צורים, שאמר ואנכי עפר ואפר, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

[@moshebarak07]

חיבור יפה כ הרב ועוד רפיח אותיות ראשונות של רפ אים+ חי וי ומשאר חזל הקדושים שהבאת ממש זה כנגד זה עשה ה יתברך תודה ויישר כח לך