תנו לנו יד ונלך - יצחק זאגא - פרשת בהעלותך תשפ"ד

תנו יד לעוברים ושבים, תנו יד לחברים בעבודה, תנו יד לכל מי שליבו פתוח, ונלך ביחד באהבה ובאחדות ללימוד תורה משותף
דף המקורות -
א. במדבר יא' - והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים... וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע. ויאמר משה אל ה' למה הרעת לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי. האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק.. ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.. ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים. מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות. רש"י - והיכן אמר לו כן, לך נחה את העם, ואומר ויצום אל בני ישראל, על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם. ואם ככה את עשה לי - תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת. אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה. ואל אראה ברעתי - ברעתם היה לו לכתוב, אלא שכינה הכתוב. ספורנו - האנכי הריתי. הנה האב יוכל להנהיג את בניו אף על פי שהם חלוקי הדעות וזה כי כולם חושבים אותו לאוהב שישתדל בכל כחו להטיב להם אבל אלה אינם בוטחים בי כלל וחושדים ומנסים לראות מה אעשה בעדם.
ב. במדבר יב' - והעם לא נסע עד האסף מרים. ואחר נסעו העם מחצרות. דברים א' - אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב. רש"י - וחצרות - במחלוקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום. אונקלוס - ובחצרות ארגיזו על בשרא. תרגום ירושלמי - ובחצרות די נפלו פגריכון על ידי בשרא.
ג. תהלים פד' - נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי. רד"ק - לחצרות ה', כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש, בחצרות ולא בהיכל. אלשיך - אמר המשורר הנה מה ידידות משכנותיך הם אשר למעלה בעולם העליון.. יותר ממשכנות העולם הזה הוא בית המקדש של מטה הנקרא חצרות של בית המקדש של מעלה, כי הנה אם נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'.. על גופי לבד ובשרי שעודנו בעולם הזה.
ד. תהלים צב' - שתולים בבית ה' בחצרות א-להינו יפריחו. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. אבן עזרא - ההוה מהצדיקים שתול בבית השם והם הכהנים והמשוררים יראה פרחם בחצרות השם חוץ בית השם עד שיריחו' כל הבאים לעבוד' השם ולתפילה. רד"ק - בחצרות א-להינו, כלומר, שתהיה ישיבתם ותשובתם שם תמיד, כי שם יהיו החכמים והמורים. ואומר בחצרות, כי הכהנים והלויים בבית וישראל בחצרות.
ה. תהלים סה' - אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך. רד"ק - אשרי מי שיגיע לזמן הישועה, הדור שתבחר בו ותקרב אותו אליך להעלותו מהגלות ויזכה שישכון בחצריך. זוהר לך לך צד: - פתח חד ואמר.. בקדמיתא חצריך לבתר ביתך ולבתר היכלך, דא פנימאה מן דא ודא לעילא מן דא, ישכון חצריך בקדמיתא כמה דאת אמר (ישעיה ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. שפת אמת סוכות תרנא' - והוא רמז לג' רגלים. בפסח ויציאת מצרים נבחרו בני ישראל מכל עם. ובמתן תורה קרבנו לפני הר סיני. ובסוכות ישכון חצריך.
ו. סוטה מ. - רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי: כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, על שאנו מודים לך. רש"י - על שנתת בלבנו להיות דבוקים בך ומודים לך.
ז. דברים א' - וחצרות ודי זהב. אור החיים - במקרא מועט למד משה כללות יראת ה' ומדות ההגונות הצריכין להולכים בתורת ה' והם מדות תשעה.. ח') תלמוד תורה בקביעות כיעקב אבינו דכתיב יושב אהלים לא ללמוד עראי, והוא אומרו וחצרות הם חצרות ה' שהם בתי מדרשות. תהלים פד' - כי טוב יום בחצריך מאלף. שבת ל. - אמר רב יהודה אמר רב.. טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.
ח. אורות התשובה ו' ג' - יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועוון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם על ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, ותלמוד תורה של קביעות עתים לתורה להמון הרחב. ואי אפשר שיחזור ישראל לאיתנו לחיות חיים טבעיים, כי אם כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מלואיו, שאחד מהם, והיותר חזק שבהם, הוא זה הטבע של יראת החטא, הסילוד ממנו, ותביעת התשובה הקבועה אם נזדמן חלילה לידו איזה דבר עבירה ועוון. ובהתגברות כח החיים שבאומה, בהקיפו את כל צדדיו, תיפסק התסיסה המעכירה את הדעת, והמכשירים הלאומיים ישובו כולם להתעסק גם כן בדבר הקביעות של ההחזרה אל הטבעיות המוסרית העמוקה והמיוחדת לישראל, שהיא מדקדקת כחוט השערה בין אסור למותר, וכל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים יוכרו למהלכי חיים עצמיים, שאי אפשר כלל לחיים לאומיים רעננים מבלעדם.
ט. פנקס פא' סט' - כל תאוה אנושית צריכה להיות מחוברת עם אהבה אצילית. אז האהבה מעלה את הניצוץ החי שבתאוה ומשפרתו, עד שנעשה גם הוא לכח עדין, פועל טוב, מנעים ומחדש את החיים, מאיר את ההויה, ומרבה את אור א-להים בעולם. תאות הכסף, המאכל, הכבוד, המין, הכל בכל פרטי ניצוצותיהם הנם מחוברים לאהבות נאצלות. ולא עוד אלא שתאות עצמם אינם דבר אחר כי אם שמרי האהבות, כלומר ניצוצות קדושה שנפלו אל הקליפות. וזאת היא עבודת הקודש של הצדיקים, להעלות את הניצוצות הקדושות ממעמקי טומאותיהם, להעלותם אל מרומי קדושתם, לחבר את כל ניצוץ וניצוץ של תאוה עם הניצוץ האצילי של האהבה השייך לו, כשייכותה של כל נשמה אל הגוף המיוחד לה. והרעיונות הללו כשהם מתגשמים בחיים, במעשה יום יום, בונים הם עולמות מלאים.