אפרכסת | אמיר אורן מארח את חנוך דאובה

בקיבוצו, עין צורים, עבד הנער חנוך דאובה בגידולי שדה, אבל הדימוי העצמי שלו לקוח מהרפת: כדי החלב שמילא וששימחו את המערכת הצבאית פיצו על בעיטותיו בכדים אחרים.
כך היה דאובה לקצין שהצטיין בשריון ושהגיע לדרגת אלוף-משנה ולפיקוד על חטיבה, עד שהחליט לשנות כיוון - יותר מעשור וחצי לאחר ״מבצע שינוי כיוון״ בלבנון, המערכה ב-2006, כשנפצע בעת פעולה אמיצה ונחושה ונחלץ כשוועדה בראשות איל זמיר ממליצה להעניק לו, אך לא לצוות הטנק שלו (כי הוא יזם ופיקד והלוחמים צייתו) את עיטור העוז.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דאובה את רקעו המשפחתי - נכד לפדויי שבי מגוש עציון, אח בכור לשלושה קצינים נוספים - ואת דרכו מהקיבוץ הדתי לצבא, עד להחלטתו לפרוש לעיסוקים אזרחיים וציבוריים, שבמסגרתם היה למייסד ודובר רהוט של ״פורום לוחמי ולוחמות ׳חרבות ברזל׳״.
ב-7 באוקטובר, בעודו בחופשת פרישה משירות הקבע, התקשה להאמין למראה עיניו. כשהשתכנע ירד דרומה, לגיא ההריגה, והשתתף בלחימה. אין לו הסבר לקריסת המערכת באוגדת עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ״ל, אבל מסקנתו נחרצת: על כל המפקדים וקציני-המטה העיקריים, שהובסו, היה להתפטר מתפקידיהם ברגע שהמצב בשטח התייצב, כי צבא אינו יכול לתפקד כראוי בלחימה כשהעומדים בראשו הובסו.
איך זה היה אמור לפעול יודע דאובה מתחנות שונות במסלולו, כמפקד קרבי וכקצין במטכ״ל בשתי עמדות תצפית - ראש לשכת סגן הרמטכ״ל (גדי איזנקוט ולרבעון יאיר גולן) וראש זירת דרום בחטיבת המבצעים.
כרל״ש סרמטכ״ל ראה דאובה את יחסי הגומלין בין הדרגים הפוליטיים, הצבאיים והמודיעיניים, כולל במבצע ״צוק איתן״. התנסותו הותירה בו הערכה עמוקה לגולן ובמיוחד לאיזנקוט, המצטייר בעיניו כמתאים לראשות הממשלה יותר מכל הפעילים בזירה הפוליטית. הוא גם מברך על מינוי זמיר לרמטכ״ל - ״מנוסה מאד, שמרן ועם זאת פתוח, ומחובר לשטח ולדור הלוחמים היכולים להיות בניו״.
המערכת הצבאית, לפחות כל עוד הרצי הלוי בראשה, שמעה את ביקורתו של דאובה על תיפקודה ובחרה בהפרדת כוחות: מאז שובו מהלחימה בעזה, כשמילא את מקומו של מג״ד שנפגע, לא שובץ למינוי חירום. צה״ל לחוד והוא לחוד, או לפחות בחוץ. חנוך לנער על פי דרכו.
אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב