גמרא עיון בבא בתרא 50, הגדרת מחלוקת ר' יוסי וחכמים בהרחקת נזיקין - הרב אלעזר אהרנסון, ישיבת מעלות

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כב עמוד ב
מתני'. מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמייה; ואת הכותל מן המזחילה - ד' אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם.
גמ'. לימא, מתניתין דלא כר' יוסי, דאי ר"י, הא אמר: זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו! אפילו תימא ר' יוסי, הא אמר רב אשי, כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר: מודי רבי יוסי בגירי דידיה, ה"נ זמנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה. והא גרמא הוא! א"ר טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור.
רש"י מסכת בבא בתרא דף כב עמוד ב ד"ה גמ'. לימא
לימא מתני' דלא כרבי יוסי - דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי.
רבינו חננאל מסכת בבא בתרא דף כב עמוד ב
מכדי מריש פרקין בארחוקי משום הזיקא קא מיירי, אמאי לא אמר בחד מינייהו דלא כר' יוסי אלא הכא בלחוד. שמעינן מינה דפרקין כוליה דברי הכל היא. ואפילו ר' יוסי מודה דעל המזיק להרחיק את עצמו. דהני כולהו דתנן במתניתין מרחיקין את הגפת ואת הזבל והמלח והסיד והסלעין והזרעין והמחרישה ומי רגלים והריחים והתנור והכירה וחנות של נחתומין וכיוצא בו וכותל כנגד כותל והרחק החלונות משום היזק ראיה, ומשום איפל, ואפילו ריש פירקא כרבא דאוקמה בטוען כל מרה ומרה דחפרת קא מרעת לאשיתאי, הני כולהו גיריה נינהו, דמההיא שעתא משתכח היזיקא. ואמר רב כהנא מודה ר' יוסי בגיריה ולא פליג אלא באילן דבעידנא דנטע ליתנהו שרשין דמזקי.
רי"ף מסכת בבא בתרא דף יג עמוד ב
הלכה כרבי יוסי בכולה מתניתין בין במשרה וירק בין בחרדל ודבורים וכדקא פריש רבינא דהוא בתרא אלא מיהו צריך ודאי לארחוקי משרה מירק כי היכי דלא להוי גיריה כי היכי דמרחיק בור שיח ומערה ואמת המים וכו' דלא ליהוי גיריה דכולי' פירקין מודה ביה ר' יוסי דמודה ר' יוסי בגיריה דאי לא מרחיק כי האי שיעורא גיריה נינהו או גרמא דגיריה הוא:
חדושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף כב עמוד ב
לימא מתני' דלא כרבי יוסי. כתב רש"י ז"ל דטובא מילי איכא במתני' דודאי דלא כרבי יוסי אלא נימא אף זו דלא כר' יוסי, ומשמע דמשום דאית בה כעין טעמא בעי לה דמספקא ליה אי איתה אי ליתה, ור"ח ורבינו יצחק ז"ל אלפאסי כתבו מדקא בעינן הכא לימא דלא כרבי יוסי ש"מ כולה מתניתין מודה בה ר' יוסי והניחו טעם הדבר סתום ולא מפורש, ושמענו שכל היזק המזיק במקום שמניחין אותו אף על גב דלית ביה גירי השתא, דלבתר שעתא הוא דמזיק, כגיריה דמו ועדיפי נמי מגיריה דממש הוא ומיחייב לסלוקי היזיקא, ולא אמרו גיריה אלא דומיא דנמייה שקופצת מסולם לשובך ודומיא דגירי עצמן, הילכך מתני' ניחא דבור ושיח ומערה ודאי לא קשיא משום דכל מרא ומרא דקא מחי מרפי ליה לארעיה כדמפורש בגמרא לעיל, ואמת המים ונברכת הכובסין לאו משום דאזיל מיא לכותל הוא, דמיא מיתם תיימי בפחות משלשה טפחים והדר אזלי, אלא משום מתונא דאית בהו מתקלקל קרקעיתו של כותל דומיא דחול במתונא, וכך אמרו בירושלמי פ"ז דכלאים תדע לך שהוא כן דתנן מי רגלים ומי רגלים מן הצד מהלכין בתמיהא, וכן הסיד והסלעים חמימותיהו והבליהו מאותו מקום הוא שמזיקים לכותל וכל שכיוצא בזה נקרא גיריה, ולא התיר רבי יוסי אלא באילן או בהנהו תרי דכי משי עלאי מיא מזקי לתתאי והמעזיבה עבה, דמיא מיתם תיימי בה ואחר זמן מזיקין ולא מכחו, שלא הזיקו באותו מקום שהניחם.
ור"ח ז"ל כתב בלשון קצרה הני כולהו דמתני' גיריה נינהו דמההיא שעתא משתכח היזיקיהו, ולא פליג אלא באילן דבעידנא דנטע ליתנהו לשרשין.
וזה הטעם מספיק לכל ההרחקות השנויות במשנתנו אלא שהרחקת הזרעים במפולת יד קשה עלינו דשרשין דגדלי בתר שעתא הוא דמזקי ליה והוה ליה דומיא דאילן דמתיר ביה ר' יוסי, ואפשר שהטעם מפני שהזרעים עצמן קודם השרשה יונקין כל לחות הקרקע ומפני כך מחלידין אותה ומעלין עפר תיחוח וכיון שהן יונקין בטבעם קודם השרשה נמצא ההיזק מאותו מקום שזרען וגיריה הוא, ולא דמו לבור דלאו משום יניקה הוא אלא שהשרשין קופצין ובאין כאן, ודמי לנמייה שהיא קופצת ממקום למקום, ואין הטעם הזה מחוור לי שאף היניקה לאחר זמן היא באה ולא מכחו של זה אבל הסיד והסלעים כל אחד ואחד כגחלת היא והוי כמניח אש בצד הכותל ומזיק, ומיהו יש לומר כיון שהוא מניח כאן דבר המלקה קרקעו אף על פי שזה וזה גורם לרבי יוסי נמי אסור, דכל שממקום הנחתו מזיק אסור, ולא דמו למיא דתימי והדר אזלי ומה לי גחלת עמומה ושורפת לאחר זמן ומה לי זרע שואב הלחלוח ושורף העפר.
ועוד יש לדקדק היכי מודה ר' יוסי בהא דתנן מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו דהא לאו גיריה הוא ולא גרמא דגיריה שאינו אלא שמונע ממנו דושא, איכא למימר כיון שמשעה שבנה נמנע הדושא גיריה הוא, כך נראה לי מדברי ר"ח ז"ל.
ומה שכתב רבינו הגדול ז"ל לקמן מיהו צריך ודאי לארחוקי משרה וירק בכדי דלא ליהוו גיריה משמע דג' טפחים קאמר, ואף על פי דבג' טפחים מיתם תיימי והדר אזלי אפילו הכי ריחא דמשרה מקלקל ליה לירק ומתונא דידיה מטי ליה בשלשה טפחים כי היכי דמטי לכותל אבל כרישין ובצלים לא מרחיק כלל כדעת רבינו ז"ל, ודברי הרב ר' משה הספרדי ז"ל בזה אינן כלום, והא דאמרי' והכא נמי זמנין דבהדי דמנחא ליה קפצא ש"מ דכל דאית ביה צד דגיריה מסלקינן, דהא לא מצי הכא למימר אנא נטרנא ליה בהדי דמנחנא ליה לסולם מנמייה ומכל היזיקא דמינאי, אלא כיון דמשכחת לה לעולם בגיריה לא שבקינן למעבד סולם בהדי שובך לעולם.